עמוד 17 – ספר ראשון – ד. שִׁיר רְבִיעִי מִתּוֹךְ “אַחֲרֵי מִסְפָּר שְׁנוֹת תַּרְבּוּת בַּמַּעֲרָב”

ד. שִׁיר בָּא בַּמַחְתֶּרֶת

שִׁיר בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת
בָּא מִן הָאֲכִילָה בַּשָּׂדוֹת הָאֱנוֹשִׁיִּים
הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה בַּנִּסּוּחִים הַהֶגְיוֹנִיִּים
לִישַׁת הַטִּיט

בָּא כַּאֲבוֹתָיו הַמִּזְדַּכְּכִים בְּאֶחָד
לְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ בְּשָׂפָה יִּשְׂרְאֵלִית.

אִטְמוּ בְּחַלּוֹנוֹת הַהַשָּׂגָה הַבְּהִירָה
סִגְרוּ בְּבִינַת הַשְּׁעָרִים
כִּי חוֹתֵר זֶה
אֶל מְחוֹזוֹתֵינוּ הַיּוֹתֵר יְקָרִים

אַחֲרֵי שֶׁהִצִּיב צֶלֶם דְּמוּת אָדָם שֶׁלּוֹ
בְּכָל הַהֵיכָלוֹת הַמְקֻדָּשִׁים
טִפֵּס ובָּא אֵלֵינוּ זֶה
לִגְנֹב מֵאוֹצְרוֹת מָלְכֵּנוּ
הַיּוֹתֵר נִסְתָּרִים