ב. שִיר תָּפֵל
הִנֵּה, עוֹד תְּמוּנָה
הַיְּשָׁנוֹת נִזְרְקוּ אֶל מָקוֹם אָפֵל
רֶגַע מִמֶּנָּה הִתְלַהַטְתִּי
שוּב חַשְׁתִּי בְּטַעֲמָהּ הַתָּפֵל.
כָּל-כָּךְ רָצִיתִי לְצַיְּרָהּ
וְשָׁקְעָה –
שָׂם בְּתוֹךְ עִסַּת הָאֹדֶם הַגּוֹוֵעַ
אֵינֶנִּי מוֹצָא יוֹמִי
עוֹד רֶגַע בּוֹעֵר הַמַּרְאֶה
לֹא שָׂמֵח לִי
עוֹד תְּמוּנָה –
אַחֲרֵי כָּל כִּשְׁלוֹנוֹתַי
יוֹדֵעַ
גַּם הִיא אֵין בָּהּ דַּי
לְמַלֵּא תְּהוֹם גַּעְגּוּעַי
שֶׁמֶשׁ לִי תִּזְרַח מָחָר:
תְּמוּנָה חֲדָשָׁה?
אוּלַי?
