עמוד 36 – ספר שני – שיר הגזע והחליל

שִׁיר הַגֶּזַע וְהֶחָלִיל

עוֹד לִפְנֵי פָּתַח חֲלִילְךָ

בְּנִגוּן סִלְסוּלָיו –

טָמוּן הָיִיתִי גָּדוּעַ

בְּזוּ הַאֲדָמָה

עַל קַרַחַת חֻרְבָּנִי הֶעָתִּיק

הִתְיָשַּבְתָּ

אֲחְיוֹתֶיךָ, אַחֶיךָ, עִזֶּיךָ וּרְחֵלֶיךָ

מִלְאוּ כְּרֵסָם בִּמְעָט הֶחָצִיר הוֹתִירָה

הַזְּרוֹעַ תָּלְשָה אוֹתִי

רְחֵלַי, עִזַּי, אֲחָי ואֲחְיוֹתַי

מִכָּאַן 

עָמֹק בְּתוֹך אַדְמָתִי הַשְּדוּדָה

נִרְקַם חֲלוֹם

שְמֵי תְּכֶלֶת חֲדָשִים                         

נִּפְקָחִים אַט, אַט מֵעַל

רֹאש  שְנֵינוּ                               

עָמֹק בְּתַרְדֵּמַת הַחוֹרֶף

צִמֵּח תּוֹכִי

נִיצָּנֵי שוּבִי אֶל

הָרְאָלְיָה – –

חָמֵש פְּעָמִים בְּיוֹם

מְסַלְסֵל חֲלִילְךָ 

שוֹרְטִים צִפָּרְנֵי צְלִילָיו

עַד זֹב דָּם

עַד יִבָּקַע קְרוּם חַיַּי

וְנִצָּנֵי תּוֹכִי יֵצְאוּ עִמִּי

אֶל מֶרְחַב שָׁמַי.