עמוד 42 – ספר שני – מִמְרַח הַבֹּץ

מִמְרַח הַבֹּץ

 

מִמְרַח הַבֹּץ שֶׁעַל נַעֲלֶיךָ

מְנַמֵּר חֲבַרְבּוּרוֹת בְּמִכְנָסֶיךָ

מְטַנֵּף אֶת הָרִצְפָּה, אֶת הַקִּירוֹת,

מְטַפֵּס עַל הַכִּסְּאוֹת, עַל הַשֻּׁלְחָן

טוֹבְלִים פִּתָם בּוֹ יְלָדֶיךָ

 

כָּל זֹאת רַק  

עוֹד אַחַד מִמְשְׁלֵי הַחֹרֶף

 

גַּם פִּרְחֵי הַצִּבְעוֹנִי שֶׁצָּמְחוּ לְפֶתַע בֵּין הַסְּלָעִים

גַּם הַמְּתוֹפְפִים הַקְּטַנִּים

עַל גַּג-פַּח הַקָּרָוָן כָּל הַלַּיְלָה חוֹלְלוּ בָּרִקּוּדִים

עָשׂוּ שָׁם מְסִבַּת טֶבַע סוֹעֶרֶת

 

גַּם זֹאת אַחַד מִמְשְׁלֵי הַחֹרֶף

 

כָּל הַלַּיְלָה טָסוּ סָבִיב עֲנָנִים לְבָנִים

וְאָנוּ הִתְכַּרְבַּלְנוּ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת

לָחַשְׁנוּ זֶה לָזֹאת: שֶׁלֹּא יִכְבֶּה –

שֶׁרַק לֹא  יִכְבֶּה הַגֶּנֶרָטוֹר.

 

וּכְשֶׁכָּבָה אָמַרְתְּ: “נַמְתִּין,

עוֹד מְעַט  תֵּצֵא שֶׁמֶשׁ אֲבִיב

הֶהָרִים הָרְחוּצִים יוּאֲרוּ בְּאוֹר בָּהִיר

תִּרְאֶה, הַכֹּל יִרְאֶה אַחֶרֶת”

 

וְזֶה כְּבָר הָיָה בְּפִיךְ לְמָשָׁל

מָשָׁל לִימֵי הַקַּיִץ הַטּוֹבִים

שֶׁיָּבוֹאוּ

ILS שקל ישראלי חדש