אֶל הַחוֹף בִּכְּרֵתִים נוֹהֲרִים הֲמוֹנֵי הַתַּיָּרִים

יְצוּרִים צְפוֹנִיִּים שְׂעָרָם בָּהִיר

אַט, אַט יַאֲדִים עוֹרָם.

 

עִמָּם אֶל הַחוֹף גַּם אֲנִי הִגַּעְתִּי

מַגֶּבֶת עַל כְּתֵפִי, מְעַט אֹכֶל בַּתִּיק,

בְּחֵיקִי כַּמָּה סִפְרֵי שִׁירָה יְוָנִית 

(מַשֶּׁהוּ קְלָסִי)

 

וְהִנֵּה לִפְנוֹת עֶרֶב

עֵת הַמַּיִם נִצְבָּעִים בְּאֹדֶם-זָהָב

דְּמוּת מִתּוֹכָם אֵלַי עו֗לׇה מִתְקָרֶבֶת

הַנֶּהֱדֶרֶת

 

עוֹרָהּ צַח וְעָנֹג, שְׂעָרָהּ זָהָב

בִּלְחָיֶיהָ אֹדֶם הַוֶּרֶד אוֹרוֹ יִלְהַב

וְהִיא, הַנֶּעֱרֶצֶת, אֵלַי קְרֵבָה מְרַחֶפֶת

אֵלַי בְּרֹךְ אֶת רֹאשָׁה מְכוֹפֶפֶת 

אֵלַי, הַנַּעַר אֶרֶץ מוֹלֶדֶת עָזַב,

עִמָּהּ לִבְנוֹת בַּנֵּכָר אֶת חַיָּיו

כֹּה נִכְסַף.

 

לוֹהֵט הוֹשַׁטְתִּי יָדַי אֵלֶיהָ

עִמָּהּ לְהַפְלִיג לַמֶּרְחָק

לְהִשְׁתַּחְרֵר, לָצֵאת מִסִּבְכֵי נַפְשִׁי

לָצֵאת לַמֶּרְחָב…

 

אֲבָל הִיא לֹא –

נָמוֹגָה וְאֵינֶנָּה

חָזְרָה נִבְלְעָה בִּמְצוּלוֹת הַיָּם

 

מְאֻכְזָב, דְּמָעוֹת חַמּוֹת בְּעֵינַי

כָּבַשְׁתִּי בְּגַרְגְּרֵי הַחוֹל אֶת פָּנַי

 

עַל הַחוֹף בִּכְרֵתִים הַחֲשֵׁכָה יוֹרֶדֶת, אֶת הַמַּיִם מֵאִיר יָרֵחַ חָלָב.

צָהֳרַיִם חֶלְקַת  אֲדָמָה מְעֻבֶּדֶת, לְעֵת דִּמְדּוּמִים לַדַּיִג יוֹצֵא הַדַּיָּג.

וְנַעַר יַמְשִׁיךְ מִכָּאן נְדֹד צָפוֹנָה, נוֹשֵׂא בְּנַפְשׁוֹ תְּהוֹם

עת הַתַּיָּרִים לְכָאן יָבוֹאוּ, עַנֵּג בְּשָׂרָם בַּחֲמִימוּת הַדָּרוֹם.

 

 

 

 

 

 

גלילה לראש העמוד