בס”ד
מערכה א’ תמונה א-ג’.
א. תמונה ראשונה במחזה האודיו: בדרך חזרה מהלוויה של יעקוב אבינו.
לאחר מסע ההלוויה של יעקוב אבינו לארץ כנען. חוזרים הנכדים עם האחים למצרים. בדרך מספרים המצרים לנכדים על מלחמה שהתרחשה לפני 17 שנים בין האחים בארמונו של יוסף. סיפור המכירה ליד הבור בדותן לא ידוע לנכדים. האחים מסתירים אותו מבניהם ומנכדיהם. כמו כן, הם מסתירים את המפגש הקשה שהיה ביניהם בארמון. שבע עשרה שנה הם עסוקים בבניין האומה הישראלית וגיבושה מתוך ידיעה שבעתיד יצטרכו צאצאיהם להשתעבד למצרים.
ההכרעה מהמקורות:
א. מכירת יוסף נשמרה בסוד.
1. מדרש תנחומא וישב פרק ב
אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו אמר להם יהודה ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה מה עשו שתפו להקב”ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם כיון שירד ראובן בלילה לאותו הבור להעלותו ולא מצאו קרע את בגדיו ובכה חזר לאחיו אמר להם הילד איננו ואני אנה אני בא הגידו לו את המעשה ואת החרם ושתק ואף הקב”ה, אף על פי שכתוב בו מגיד דבריו ליעקב (תהלים קמז), דבר זה לא הגיד, מפני החרם…
2. ספר השל”ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת וישב מקץ ויגש נר מצוה
זהירות גדולה ועצומה ונפלאה צריך להיות בעניין החרם, ואפילו כשנעשה החרם בעבירה, כל שכן וקל וחומר החרם הנעשה על איזה תיקון וקיום. צא ולמד היאך היה זהירות גדול בחרם שעשו השבטים שלא לגלות עניין יוסף, ולא נודע הדבר ואף הקב”ה לא גילה ליעקב, כי שתפו השכינה עמהם. רק סמוך למיתתו של יעקב כשהוכיח בניו ובירכם, אז גילה רוח הקודש ליעקב כדי שיוכיחם סמוך למותו. ואמר, שמעון ולוי וגו’ עקרו שור, ארור אפם, כי סמוך למותו עת תוכחה ועת ברכה, ולא אירר רק אפם, והוכיחם ואח”כ בירכם. ויוסף לא גילה לאביו מעולם שאחיו מכרוהו:
ב. האחים התירו את החרם.
3. מדרש תנחומא וישב פרק ב שם.
ולפיכך בא רעב בארץ כנען שבע שנים וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים ומצאו יוסף חי והתירו את החרם ושמע יעקב שהוא חי וכתיב בו ותחי רוח יעקב אביהם וכי מתה הייתה, אלא שחיתה מן החרם ושרתה בו רוח הקודש שנסתלקה הימנו…
ג. החרם לא הותר לעולם.
4. ספר בראשית פרק נ
וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:
5. גור אריה על בראשית פרק נ פסוק טז
את מי צוו את בני בלהה. דאין סברא שיהיו מגלים סוד שלהם שמכרו את אחיהם לשום אדם, ויותר היה ראוי להם לדבר עמו בעצמם משיהיו שולחים על ידי אחר, ויגלו את חרפתם למכור את אחיהם:
6. שפתי חכמים על בראשית פרק נ פסוק טז
דאין לומר שהיה (השליח אל אדם) אחר שאינו מן האחים דאז בודאי לא יאמין בדבר, כי היה יודע יוסף שלא יחשוד אותו אביו על זה (של נקמה באחיו):
מסקנת הדברים
גם לפי מדרש תנחומא נראה, שההתרה של החרם, הייתה מוגבלת – כדי לספר ליעקב את עובדת היות יוסף חי, אך לא סיפרו לו את מכירתו על ידם והרצון להורגו.
ד. ראיות נוספות לחרם
7. פסיקתא רבתי פרשה ג
והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה, שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע. אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם. אמר יוסף אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן… ואני בא לומר שיקללם יקללם ונמצאתי מחריב את כל העולם, שלא נברא העולם, אלא בשביל השבטים, לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה:
8. פירוש הטור הארוך על בראשית פרק נ פסוק יז
ויבך יוסף בדברם אליו. בכה מפני שסבר שחשדו יעקב (עי’ ב”ר ק, ח). ומכאן יראה שלא הודיע יוסף ליעקב במכירתו, שאילו הודיעו, היה מצווה אותו על כך ומפייסו שימחול לאחיו. ובמדרש יש שמעולם לא נתייחד עמו אחר כך שלא יסברו אחיו שמודיעו במכירתו:
9. ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף קלט/א
מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין… אי נמי נכנס יין יצא סוד, ולכן מוכרח שלא ישתה יין כלל, כדי שלא ישתכר חס וחלילה באיזה פעם ויגלה הסוד של מכירה שמכרוהו אחיו…
10. דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק מה פסוק ד
גשו נא אלי ויגשו – מדרש לפי שאמר למעלה הוציאו כל איש מעלי והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים ולכך כשאמר אני יוסף אחיכם העוד אבי חי לא חשש אם הם שומעין אבל כשרצה לומר אשר מכרתם אותי לא רצה שישמעו לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד שאפי’ לאחיהם מכרו כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו ולכך אמר להם גשו נא אלי ואומר לכם בחשאי. ד”א מתחלה אמר להם יוסף אני יוסף אחיכם העוד אבי חי ולא רצה להזכיר מכירתו מפני בנימין אחיו שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו והפליגן לצד אחר ואמר להם גשו נא אלי הפרידן מבנימין ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי
11. ספר עץ הדעת טוב – פרשת וישב
וירדו וכו’. הנה יעקב לא זכר רק ענין גלות מצרים כי מכירת יוסף לא הוגד לו בנבואה… כי גם ראובן עמהם היה בהשליכם אותו אל הבור וכשחזר הודיעוהו ענין החרם שלא יגיד דבר לאביו. אומנם יעקב שלא ידע במכירתו מה שלא שלח את בנימין אינו מחמת היותו אחי יוסף וימכרוהו גם הוא רק לסיבת היותו אחי יוסף מן האם בן גילו ואולי מזל אמו גורמות שיקראנו אסון…
ב. תמונה שנייה במחזה האודיו: סרח משנה את מצב המשפחה.
סרח היא שבזכותה התחיל השינוי במצבו של יעקב, על ידי שגרמה לו שימחה.
ההכרעה מהמקורות:
א. אישיותה המיוחדת של סרח.
תרגום יונתן על בראשית פרק מו פסוק יז
ושרח אחתהון דאידברית כד היא קיימא לגינוניתא על דבשרת ליעקב דיוסף קיים היא שיזיבת ליתבי אבל מדין קטול ביומי יואב ובנוי דבריעה דנחתו למצרים חבר ומלכיאל.
הכתב והקבלה על בראשית פרק מו פסוק יז
ושרח אחתם. כתב רמב”ן (פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ”א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת”א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע”ש. וכדבריו אמר בספר הישר
חזקוני על במדבר פרק כו פסוק מו
אכן לא הייתה בתו אלא בת אשתו והתרגום מוכיח ושום בת אתת אשר סרח… מי ילדה אם אחד מן השבטים ילדה אמאי לא הזכיר שמו עליה ואי אינש מעלמא ילדה למה התייחסה על יעקב אבינו? אלא לפי ששמה ידוע היה ביותר במעשים טובים ובחסידות כתיב בה ושם כלומר ושם הידועה והחשובה…
צרור המור על בראשית פרק מו פסוק יז
באשר כתיב וסרח אחותם. רבי יוסי אומר סרח בת אשר היתה מבאי מצרים ומבאי הארץ, ולפי שזכתה ליכנס לארץ ולישב שם שנים רבות מרוב צדקתה, קראה הכתוב אחותם. ובכל מקום היא נמנית עם אחיה, כשם שהיה לאחיה שם בארץ כך היה לה שם שנכנסה לשם. והיא אותה אשה חכמה שמסרה לשבע בן בכרי ביד יואב, ובסוף נכנסה לחיים בג”ע:
שפתי כהן על דברים פרק לג פסוק כד
לאשר אמר ברוך מבנים אשר. כיוון לומר שעל ידי סרח בת אשר נתגלה ליעקב שיוסף חי, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר, ועל ידה נתברכו הבנים מיעקב אביהם, ובירכם גם כן משה, אם כן סיבת הברכה היא אשר יצאת ממנו סרח והיא השלימה מנין של ישראל, עד שהיו ששים ריבוא וחלה שכינה, שאין שכינה שורה פחות מששים ריבוא שנאמר (שמואל ב כ’, י”ט) אנכי שלומי אמוני ישראל בי נשלמו מנין של ישראל, וזהו יהי רצוי אחיו:
תוספות סוטה דף יג/א
סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור – תימה והלא מכיר ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם משה והם היו מבני בניו של יוסף לומר שסוד הגאולה נמסר לסרח כדאיתא בפירקי ר”א (פרק מח) וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל אצלה לפי שכבר נכשלו על ידי בני אפרים שיצאו שלשים שנה לפני הקץ ונמלכו עתה בה ואמרה להם מה לשון אמר לכם המושיע הזה אמרו לה פקוד פקדתי אמרה להם א”כ הוא הוא לכך הלך גם משה אצלה.
ב. סרח משמחת את יעקב
פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק מה פסוק כו
ויגידו לו לאמר. במדרש מהו לאמר לפי שסרח בת אשר יצאה לקראתם ושמעה שהיו מדברים מן יוסף וכי הוא חי רצתה והקדימה והגידה ליעקב ואמר לה כן תחיי ומברכתו של צדיק עדיין היא חיה והיינו דאיתא בסדר עולם סרח בת אשר חיה לעולם:
מדרש הגדול ויגש
עוד יוסף חי רבנן אמרי אמרו אם אנו אומרים לו תחלה יוסף קיים שמא תפרח נשמתו מה עשו אמרו לשרח בת אשר לכי אמרי לאבינו יעקב שיוסף קיים והוא כמצרים מה עשתה המתינה לו עד שהוא עומר בתפלה ואמרה בלשון תימה יוסף במצרים יולדו לו על ברכים מנשה ואפרים? פג לבו כשהוא עומד בתפלה כיון שהשלים וראה את העגלות מיד ותחי רוחו.
אוצר המדרשים עמ’ ל”ה
בשעה שבאה סרח בת אשר אבינו יוסף עוד יוסף חי אז בגודל השמחה ברכה שתחיה ונתקיים בה שתחיה לעולם בגן עדן
ספר סדר הדורות – חלק ימות עולם – האלף השלישי – ב’ אלפים רל”ו
וילך יוסף אתם עד גבול מצרים כו’, ויצום בבואכם ארץ נ’נען אל תבואו פתאום לפני אבי בדבר הזה כו’, ויהי בקרבם אל בתיהם והנה סרח בת אשר יוצאת לקראתם, והנערה חכמה ויודעת לנגן בכנור ויתנו לה כנור לאמר בוא נא לפני אבינו וישבת לפניו והך בכנור יוסף דודי חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ותוסף ותנגן כדברים אלה וישמע יעקב דבריה ויערב לו ותבא השמחה בלבו מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלהים, וידע כי כל דבריה נכונים, ויברך יעקב את סרח בדברה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי אך דבר נא עוד לפני כאשר דברת כי שמחתני בדבריך, ותוסף ותנגן כדברים האלה כו’,
מאגדות תימן שלמה הרכבי
האגדה מספרת על אשר בן יעקב אשר נשא לו אשה ולאשה היתה בת כנראה מנישואין קודמים כל בית יעקב ואשר אביה החורג אימצו אותה לבת על טוב לבה ועל חכמתה ועל אשר היתה מביאה שמחה לבית יעקב בשירתה היפה ובנגינתה הנפלאה במיוחד היה לה כלי נגינה בעל מיתר אחד והייתה מפיקה ממנו צלילים שמחים ועצובים וקול נגינתה נשמע כאילו מישהו מדבר במלים ותעש שרח בת אשר בחכמתה ובכלי נגינתה ותחבר שיר ותנגן לפני יעקב סבה מנגינה ללא מילים וישמע יעקב ויבקש ממנה לנגן שוב ושוב ובכל פעם אמר לה נגני בתי החיית את רוחי ה’ יחיה אותך לנצח” שרח שבה וניגנה ויעקב היה שומע את המנגינה וחש רצון עז להבין את המילים עד אשר אמר לה בתי השמיעיני גם את המילים למען יהיה ברור לי ששמעתי היטב את המנגינה ותישא את קולה הערב עם כלי נגינתה…
ג. תמונה שלישית במחזה האודיו: יעקוב רואה ברוח הקודש שיש סוף למשבר במצרים.
סרח מספרת לנכדים שלמחרת בבוקר, התחילו הדברים מסתדרים סוף סוף במשפחה. דבריה רומזים למה שראה יעקב בהתנוצצות רוח הקודש, שיש תיקווה למשפחה במצרים ומצווה על בניו לרדת למצרים. זה הוא השינוי שעליו מספרת סרח לנכדים ושסוף סוף החלו הדברים מסתדרים במשפחה.
ההכרעה מהמקורות:
א. התנוצצות רוח הקודש ליעקוב.
מדרש רבה בראשית פרשה צא פסקה ו
ומה ת”ל יש שבר אלא אל תהי קורא יש שבר אלא יש סבר שראה באספקלריא שסברו במצרים ואיזה זה? זה יוסף ויאמר לבניו למה תתראו אמר יעקב לבניו: אתם גיבורים, אתם נאים – אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין הרע. הנה שמעתי כי יש שבר במצרים. רדו שמה. מהו “רדו”? שראה שירדו וישתעבדו במצרים…
מדרש תנחומא מקץ פרק ד
כיון שנצצה בו (ביעקב) רוח הקודש היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים
בעל עץ יוסף שם
שראה יעקוב רמז ברוח הקודש שיש לו תיקווה טובה במצרים. “שבר” לשון “תיקווה”… ומדאמר ביעקוב לשון “זריחה” ובשבטים לשון חתימה משמע שעל יעקוב אמר הקב”ה שלא יזרח עליו רוח הקודש כראוי, לראות בירור הדברים על מכונם. אבל ברמז ראה. אבל בעד הכוכבים, אלו השבטים, יחתום לגמרי. שהם לא ראו מאומה...
זוהר חלק א דף קצז/ב
תא חזי, יוסף ברית שלום הוה, והוה במצרים מלכא ושליט על ארעא, ויעקב בגין דאסתלק מניה שכינתא לא הוה ידע, ועם כל דא יעקב הוה ליה תברא, בגין למזבן עבורא במצרים, וחמא דאיהו תבירא על תבירא, דיחתון בנוי למצרים.
ילקוט שמעוני בראשית – פרק מב – המשך רמז קמח
ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה בשרן שהן עתידין לעשות שם מאתים ועשר שנים מנין רד”ו.… ד”א וירא יעקב כי יש שבר וכי במצרים היה אבינו יעקב שראה תבואה במצרים אלא משנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו ורואה ואינו רואה ושומע ואינו שומע. מפני מה לא נאמר יש בר במצרים יש אוכל במצרים שאמר הכתוב יש שבר והלא כבר נאמר ותרעב כל ארץ מצרים ומה תלמוד לומר יש שבר אל תקרי יש שבר אלא יש סבר שראה באספקלריא סברו במצרים ואיזה זה יוסף. ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להן בני גבורים אתם כולכם נאים אתם כולכם אל תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד ולא תעמדו כולכם במקום אחד שלא תשלוט בכם עין הרע:
רבנו בחיי על בראשית פרק מב פסוק א
ואמר עוד ושברו לנו משם, ולא אמרו ושברו לנו אוכל משם, וכל זה כדי שיכלול בלשונו עניין התבואה לשעה, ולרמוז בתוכו עניין הגלות לעתיד. ומזה רמז ואמר רדו שמה ולא אמר לכו לפי שנשתעבדו שם מנין רד”ו. ואמר ושברו לנו משם, לרמוז כי ראה להם השבר והגלות משם:ונחיה ולא נמות. שאפילו מה שעתידים להשתעבד שעבוד גדול בריבוי הצרות רמז בתוך דבריו שלא יכלו וימותו מתוך הצרות אבל יחיו באותו השבר. וכעניין שדרשו חז”ל (סוטה ט.) חצי אכלה (דברים לב, כג) חצי כלין והם אינם כלין. ועוד הוציאו חז”ל מלת שבר לעניין אחר והוא מלשון שבר ותקווה, וזהו שדרשו (בראשית רבה צא, ו) וירא יעקב, מהו וירא ראה באספקלריא של קודש שיש לו עוד שבר במצרים תקווה. ולא הייתה נבואה ממש שיודיענו בפירוש שהוא יוסף:
ספר גרושין – לרבי משה קורדוברו ז”ל
וסוד העניין כי הקב”ה אמר לאברהם “כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם”. וכו’ ושם נרמז לו כי [י]היה מצד הרעב שאמר “זרעך בארץ”. והיינו “רע” מ”זרעך” וב’ מ”בארץ”, וצרופו “רעב”.
ובזוהר פי’ כי לא נאמר לאברהם “רד מצרימה”, מפני שהיה ניסיון ולא היה ראוי לומר לו כך, כנדרש שם. והנה יצחק להיות שרצה לדלג גלות הת’ [שנה] שכן חשב הב”ה את הקץ מיצחק, לכן כשראה רעב, רצה לרדת למצרים, להיותו בגלות כדבר ה’ אל אביו “כי גר יהיה זרעך”, והיינו יצחק. והקב”ה לא רצה, כי אם היה יצחק סוד הדין יורד למצרים, סוד הקליפה הקשה, עדיין אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה. לכן אמר “גור בארץ הזאת” וכו’. ושם נרמז לו סוד רד”ו, דהיינו מאתים ועשר שנים, כמנין “גור” עם התיבה. ורמז לו כן להורות כי לא יועיל ברדתו שם, אדרבה יזיק. כי הקב”ה יחשוב סוד הקץ שהוא “גור” ו”רדו”. לכן “גור בארץ הזאת”. וכשראה יעקב רעב, אמר לבניו “למה תתראו” וכדפי’ בזוהר “וירא יעקב כי יש שבר במצרים”...
ספר מגלה עמוקות על התורה – פרשת מקץ
באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוהו עשיו ויעקב אז באותו פרק הי’ קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר”ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח”י יוסף רב עוד יוסף בני חי ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע”פ שחרם הי’ שלא לגלות על ענין יוסף אע”ג דאיהו לא חזי מזלי’ חזי וירא יעקב כי יש שבר סב”ר במצרים שיוסף עודנו חי
ב. התנאי לחזרת רוח הקודש היא שימחה
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל/ב
ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצווה שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה’…
רמב”ם פירוש המשניות – שמנה פרקים להרמב”ם – פרק ז
והאנחה והדאגה של יעקב אבינו עליו השלום, כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש עד שנתבשר בחייו ואמר (בראשית מ”ה כ”ז), “ותחי רוח יעקב אביהם”, ואמר המתרגם, “ושרת רוח הנבואה על יעקב אבוהון”. ולשון החכמים “אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה” (שבת ל ע”ב פסחים קי”ג):
רד”ק על מלכים ב פרק ג פסוק טו
(טו) קחו לי מנגן – אמרו כי מיום שנסתלק אליהו רבו לא שרתה עליו רוח נבואה עדיין כי אבל היה ורוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה וי”א מפני הכעס שכעס על מלך ישראל היה עצב ואמרו כל הכועס אם נביא נבואתו מסתלקת ממנו מנא לן מאלישע ולשמחתו אמר קחו לי מנגן
רד”ק על יהושע פרק ג פסוק ב
ואמר ביעקב אבינו ותחי רוח יעקב ותרגם אונקלוס ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון כי כל ימי התאבלו על יוסף לא שרתה עליו רוח הקדש.
ד. במחזה האודיו:
המצרים מספרים לנכדי יהודה ויוסף אודות המלחמה בארמון יוסף
ההכרעה מן המקורות
ספר סדר הדורות – חלק ימות עולם – האלף השלישי – ב’ אלפים רל”ו
ויקם יוסף ויחזק בבנימן ויקחהו מאת אחיו בחזקה ויבא הביתה וינעול הדלת בפניהם. ויצו יוסף לאשר על ביתו כה תאמר לכו לשלום אל אביכם הנה לקחתי את האיש אשר נמצא גביעי בידו, ויהי כראות יהודה מעשה יוסף אתם ויגש אליו יהודה וישבור את הדלת ויבא עם אחיו לפני יוסף כו’, שמע נא המלך דברי ושלח אחינו פן תאבד נפשך וכל נפש מצרים הלא ידעת אשר עשו שני אחי שמעון ולוי לשכם עבור דינה אחותם ואף מה יעשו בעבור בנימן ואני בכחי גדול וחזק משניהם הלא שמעת אשר עשה אלהינו אשר בחר בנו לפרעה כו’…
מערכה א’ תמונה ג’ (לא הוקלט).
במחזה האודיו:
האחים לא מקבלים בקלות את השינוי ואת דרישת יעקב לרדת למצרים.
ההכרעה מהמקורות:
רש”י תענית דף י/ב
אל תראו עצמכם – שיש לכם חיטים הרבה, ולא הלכו אלא בשביל דבר זה, שלא להתראות בפני בני עשו, שהיו צעורים ורעבים:
אברבנאל על התורה – בראשית פרק מא פסוק נד- מב, ו
ואמר לבניו: “הנה שמעתי כי יש שבר במצרים, למה תתראו” (מב, א-ב). שראה יעקב שהיה מכירת הבר במצרים, וראה שהסוחרים הולכים שמה ומביאים משם התבואה. ובניו למעלתם לא היו רוצים ללכת שמה, והיו קונים מהאחרים התבואה שמביאים משם ביוקר רב. ואמר להם “למה תתראו”, שתראו עצמכם עשירים שאינכם חוששים ליוקר החטה, ונכבדים מאד שלא תרצו ליגע להביא מאכל לבתיכם. אל תעשו כן, “רדו שמה ושברו לנו משם”, ולא מהבאים לארץ הזאת, ובזה “נחיה ולא נמות” ברעב. כי צריך האדם להשפיל עצמו להכרח החיים, ואינו קלון אליו. ו’תתראו’ הוא על לשון: “מתעשר ואין כל מתרושש והון רב” (משלי יג, ז). רוצה לומר, מראה עצמו עשיר ואינו כן; (מראה עצמו עני ואינו כן). וכן ‘תתראו’, מראים עצמכם עשירים ובעלי כבוד כפי הזמן. והותרה השאלה השניה:
והנה הלכו אחי יוסף שלא מדעתם, אבל בעל כרחם מפני מצות הזקן, לשבור בר במצרים. וקראם פה ‘אחי יוסף’, להעיר שמהשמים היה כל זה, שירדו שמה להשתחוות ולהיכנע ליוסף, כמו שחלם (לעיל לז, ז): “והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי”. כי עם היות כפי תכונתם ללכת לשבור בר, כדרך חמרים הולכי השיירות, הנה הקדוש ברוך הוא הביאם לזה, להיותם אחי יוסף:
פירוש הטור הארוך על בראשית פרק מב פסוק א
וי”מ (אב”ע) למה תתראו, שהיו מריבים זה עם זה על ענין ההליכה, לומר מי ילך, והוא אומר להם רדו שמה, שילכו כולם, כמו נתראה פנים (מ”ב יד, ח), ויש מפרשים:; למה תתנשאו, כמו (לעיל לג, י) כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים, שהיו בני יעקב גדולי הארץ, ולא היו רוצים ללכת בעצמם, ואחרים לא היו רשאים לשלוח מפני פחד הדרך:
האחים נקטו בשיטתו של יעקב – שביקש לישב בשלווה בארץ כנען.
ספר פנים יפות על בראשית פרק לז פסוק א
יש לפרש מה שאמר [שם] ביקש לישב בשלוה, דהיינו שחשב שכבר נשלמו הת’ שנה שנגזרה בין הבתרים…
ספר תורת המנחה לרבי יעקב סקילי – דרשה יח
ויעקב היה סבור שכבר נפרע חוב הגלות בגלותו לחרן ולשאר מקומות ולא נשאר עוד שעבוד וגלות, ועל כן נסע והלך לבאר שבע וזבח זבחים לאלקי אביו יצחק כדי להודיעו אם נפרע הגלות, או לא דכתיב (שם מו א) ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, מיד נראה אליו בחלום ואמר לו כי עדיין לא נפרע חוב הגלות וכי הוא ערב לשלם החוב הזה.
ספר אהבת יהונתן על בראשית פרק לב פסוק ו
גם חשב יעקב שהגירות נשלם בבית לבן ולכך ביקש לישב בשלוה ולכך אמר ויהי לי שור וחמור כי נתקיים ואח”כ יצאו ברכוש גדול…
ספר עץ הדעת טוב פרשת וישב
וכראות יעקב כי עשו החזיק בשלו ובנה בה בניניה רבים ליישוב כמ”ש וישב עשו בהר שעיר לשון תיקון ישוב ובנינים ביקש יעקב ג”כ להחזיק בחלקו ובנה בה בנינים דרך ישיבה בשלוה ולא נטה אהלים כאבותיו דרך גרות רק וישב כאחד מן התושבים הבונים חרבות למו ולא זכר מה שאמר הקב”ה כי גר יהי’ זרעך וכו’ …
מי מרום מאמר סט – הרב חרל”פ
חשב יעקוב לפטור עצמו ואת זרעו מן הגלות… הרגיש יעקב בעצמו שיעקוב לא מת וחשב שהגיע למצב של עולם התיקון… ולומדים מההיקש – מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ומוכרח שגם זרעו של יעקב יגיע לזמן התיקון וכלל ישראל הוא בדרגת יעקב, שהם מתוקנים כלפני החטא ורק מצד הפרט עדיין לא ניתקנו…
שם מאמר ע’
נדמה היה ליעקוב שלאחר סבל הגלות שעבר עליו, לאחר שנתפייס עשיו שהודה לו על הברכות ולאחר שנאמר לו “כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל” הגיעה כבר עת דודים עת התיקון ושוב אין צורך בגלות נוספת כמוהו חשבו כל האחים למעט יוסף הוא יוסף ידע שעדיין יש צורך בגלויות נוספות…
שם מאמר עב’
חשב יעקב שהגיע זמנו לישב בארץ הקודש, ארץ מגורי אביו בשלוה ובביטחה ובאתגליא וכמו שאמרו במדרש תנחומא שכל הימים שהיה עשיו בארץ לא היה יכול יעקב ליראות עבר עשיו – באותה שעה וישכון ישראל בטח… חשב יעקב שהגיע העת ההיא של הגילוי שיהיה הכל באתגליא ובשיטה זאת הלכו שאר בניו אחי יוסף שחשבו שהגיע הזמן ואין צורך עוד בגלויות…
מערכה א’ תמונה ד’.
במחזה האודיו:
כתב החידה הראשון של נכדי יהודה – זמן יציאת יוסף מהבור היה בראש השנה וזהו זמן יום ההולדת של פרעה. וזהו גם הזמן, בדיוק לפני שנתיים, שבו יצא מירוד (ספר הישר) שר המשקים.
ההכרעה מהמקורות:
ספר בראשית פרק מ
(יג) בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.
(כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.
ספר פנים יפות על בראשית פרק מ פסוק ח
עיקר שימוש השרים היה ביום המשתה לכך כתיב ויהיו ימים במשמר, דהיינו מיום הולדת פרעה דאשתקד עד יום הולדת של שנה זו ולא נמנה אחר בינתיים…
מסקנה: שר המשקים יצא ביום ההולדת של פרעה.
ספר בראשית פרק מא
(א) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר:
(יד) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יא/א
בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.
חזקוני על בראשית פרק מא פסוק א
שנתיים ימים – משיצא שר המשקים מבית הסוהר פי’ שתי שנים, אם כתב שנתים בלא ימים הייתי אומר חסרות… הלכך כתב לך ימים ללמדנו לומר שתי שנים מימים שלמים – מיום ליום.
רבנו בחיי על בראשית פרק מא פסוק א
ואחר שהזכיר שנתיים למה הוצרך ימים והרי כתוב (בראשית מה, ו) כי זה שנתיים הרעב, ולא הזכיר שנתיים ימים, אלא לימדך כאן שהיו שתי שנים מלאים מיום ליום לכך הוסיף ימים:
מפירושים אלו נלמד שהיו שנתיים מלאות, מיום ליום. ויצא שר המשקים ביום ההולדת של פרעה ויצא יוסף באותו היום שיצא שר המשקים הוא ראש השנה.
ולמרות דעת רבי יוסף בכור שור על בראשית פרק מא פסוק א
ויהי מקץ שנתים ימים – אילו אמר “שנתיים” בלא ימים, היה משמע שנים מקוטעות, השתא דאמר “ימים” משמע מיום אל יום, שלמים… אבל לא פירש הכתוב אלו השנתיים לאיזו זמן הוא מונה, אם לתפיסתו של יוסף, הוא מונה, אם ליציאת שר המשקים.
ואני כחזקוני ורבינו בחיי הכרעתי.
מערכה א’ תמונה ה’
במחזה האודיו:
א. יחסי יוסף עם האסירים.
ספר תולדות יצחק על בראשית פרק לז פסוק ב
שרז”ל אמרו לא יהא אדם עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים ולא עצב בין השמחים ולא שמח בין העצבים אלא לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות [עי’ כתובות יז א, דא”ז ה], לזה אמר שיוסף היה גאה עם הגאים ונער עם הנערים וחכם עם החכמים.
אור החיים על בראשית פרק לט פסוק כב
להודיע, גם כן, שהגם שהיה הוא המנהיג, לא היה מתנהג בשררה ומונע עצמו מתשמיש דבר, אשר היו עושים שם האסורים. אלא ידו כיד כולן שוה, וזה יגיד מזג טבעו כי טוב הוא, ומצא חן ושכל טוב בעיני ה’ ואדם:
בעל העמק דבר פרק לז פסוק ג’
והיינו משום מדת החסד ואהבת השלום שהיא מדתו של יעקב בהליכות עולם לו ובמידה זו היה יוסף מצוין מכל אחיו.
ספר תפארת שלמה על התורה – פרשת מקץ
ולזאת כאשר באו אחי יוסף שבטי י”ה והיה הייחוד בשלימות אמר להם (בראשית מג, כג) שלום לכם אל תיראו כידוע כי מדות היסוד נקרא שלום ורמז להם כי מדתו היא מדת יסוד צדיק
שפתי כהן על בראשית פרק לט פסוק כב
ויתן שר בית הסוהר ביד יוסף את כל האסורים וגו’ ואת כל אשר היו עושים שם הוא היה עושה. מלמד שלימדם יחודו של הקב”ה והיו מיחדים כמוהו, ולזה אמר שר המשקים את חטאי אני מזכיר היום, למד מיוסף שהיה מתודה על חטאיו ואומר להם לא עביד דינא בלא דינא:
ב. האסירים המצרים אוהבים לאכול דגים, שום, אבטיחים, קישואים וכוא
ספר במדבר פרק יא
(ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים:
מערכה א’ תמונות ו’-ז’ ותמונה יד’. (הוקלט אך לא הובא בדיסק)
במחזה האודיו:
חלום השרים ופתרונו.
ההכרעה מהמקורות:
א. כל אד מהם חלם חלומו ופתרון חלום חברו
ילקוט שמעוני בראשית מ’ רמז-רמט
כתיב וירא שר האופים כי טוב פתר מנא ידע אמר ר’ אלעזר מלמד שכל אחד ואחד ראה בחלומו פתרון חלומו של חבירו.
רש”י על בראשית פרק מ פסוק ה
ויחלמו חלום שניהם – ויחלמו שניהם חלום זה פשוטו ומדרשו כל אחד חלם חלום שניהם שחלם את חלומו ופתרון חבירו וזהו שנאמר וירא שר האופים כי טוב פתר:
ב. הרמז שבחלום לגאולתו של יוסף.
תלמוד בבלי מסכת חולין דף צב/א
תניא רבי אליעזר אומר גפן זה העולם שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב והיא כפורחת עלתה נצה אלו האמהות הבשילו אשכלותיה ענבים אלו השבטים… רבי ירמיה בר אבא אמר “גפן” אלו ישראל וכן הוא אומר “גפן ממצרים תסיע”. “שלשה שריגים” אלו שלשה רגלים, שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה. “והיא כפורחת, עלתה ניצה” – הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר ובני ישראל פרו וישרצו. “עלתה נצה” – הגיע זמנן של ישראל ליגאל …
מדרש רבה בראשית פרשה פח פסקה ה
ובגפן שלשה שריגים משה אהרן ומרים היא כפורחת הפריחה גאולתן של ישראל עלתה נצה הנצה גאולתן של ישראל הבשילו אשכלותיה ענבים גפן שהפריחה מיד הנצה ענבים – שהנצו, מיד בשלו.
זוהר חלק א דף קצב/א
בשעתא דאמר ליה ההוא רשע והנה גפן לפני, אזדעזע יוסף, דלא הוה ידע על מה תיתי מלה, כיון דאמר ובגפן שלשה שריגים, מיד אתער רוחיה ואתוסף בנהירו, ואסתכל בדיוקנא דאבוי, כדין אתנהיר רוחיה וידע מלה. מה כתיב ובגפן שלשה שריגים, אמר יוסף הא ודאי בשורה דחדוה בשלימו איהו, מאי טעמא, בגין דהאי גפן על כנסת ישראל אתחזי ליה, ואתבשר יוסף בהאי.
ספר תורת משה על בראשית – פרק מ פסוק יד
ובמה שכתבנו שלא פתר לו רק שלשה שריגים שהם שלשה ימים, ושיתן הכוס ליד פרעה, אך ענין הגפן לפניו ושהיא כפורחת עלתה נצה לא פתר. אפשר לתת התנצלות ליוסף לומר שיזכירהו, שהבין שאומר גפן לפני הוא שראה כגפן לפניו הוא יוסף שהוא מישראל הנקראים גפן והיה לפניו. והגפן ההיא כפורחת ממקום שהוא שם עלתה במעלה, על כן אמר לו כפותר הדבר, כי אם זכרתני כו’ והוצאתני כו’:
ספר חדושי אגדות חולין קי- קיא
דע כל החכמים דעתם, כי החלום של שר המשקה הוא מרמז על ענין ישראל כמו שתמצא מבואר… לפי המדרש הזה נרמז בו ישראל וגם מצרים, שבשביל שני דברים גאלם הש”י, בשביל מצרי’ שראוים לפורענות ובשביל ישראל שראוים לגאולה... ומפני כי ענין החלום הוא עצמו גאולת ישראל…
מערכה א’ תמונה ו’
במחזה האודיו
הנכדים מגלים שיוסף ישב בבית האסורים עשר שנים כנגד הדיבה על עשרת האחים.
ההכרעה מהמקורות.
בעל הטורים על בראשית פרק לט פסוק כ
אשר אסורי המלך אסורים – אסורי כתיב ואסירי קרי. מלמד שעשר שנים היה אסור על שהוציא דיבה על י’ אחיו. ועוד ב’ שנים על שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני והזכרתני. אסורים. ג’ במסורת. שנים גבי יוסף. ואחד ה’ מתיר אסורים (תהלים קמו, ז). וזהו שאמרו חכמים ז”ל (יומא לה, ב) שאמרה לו אשתו של פוטיפר אני חובשך בבית האסורים. אמר לה ה’ מתיר אסורים:
ספר מי השילוח – פרשת מקץ
ויהי מקץ שנתים ימים, הענין שהי’ יוסף בבית הסוהר תחילה עשר שנים ואח”כ נתוסף לו עוד שנים, כי תחילה נגזר עליו עשר יען כי חטא נגד עשרה שבטים ואח”כ כאשר נתברר בבית הסוהר אז נתווסף לו עוד שנים נגד עצמו ונגד בנימין, כי כך הוא המדה כאשר יחטא האדם נגד הש”י אז יביאהו ה’ לברורים אשר האדם יסבול מהם, ואח”כ כאשר יתברר לטוב ויתכפר.
במחזה האודיו
המלאך גבריאל לימד את יוסף שבעים לשונות העמים
ההכרעה מהמקורות.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב
א”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו’ אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א”ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א”ל אבי השביעני לאמור א”ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה א”ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך
מערכה א’ תמונה ח’.
א. במחזה האודיו
יעקוב מבקש מהאחים להיות אגודה אחת ולהיטהר.
ההכרעה מהמקורות
מדרש רבה בראשית פרשה צח פסקה ב
(ב) ויקרא יעקב אל בניו… ר’ אחא אמר הטהרו היך מה דאת אמר (נחמיה יג) ויאספו וגו’ ויטהרו את הלשכות ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת אמר להון תהיו כלכון אסיפה אחת הה”ד (יחזקאל לז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו’ לבני ישראל וגו’ חבירו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו’
ב. במחזה האודיו
המשפחה הגיעה לשכם בערב שבת. קבלת שבת על הר גריזים בניגון.
ההכרעה מן המקורות
מדרש רבה בראשית פרשה יא פסקה ז
ר’ יוחנן בשם ר’ יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במידה שנאמר (בראשית יב) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו’ אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנאמר (שם לג) ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום ירש את העולם שלא במידה שנאמר (שם כח) והיה זרעך כעפר הארץ וגו’:
שבחי האר”י
פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה. יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת, לבוש ארבעה בגדים כדי לקבל השבת. מתחיל מזמור “הבו לה’ בני אלים” ופזמון מיוסד לקבלת השבת ומזמור ליום השגת וה’ מלך בניגון נאה. ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו חבירי רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת…
ניגון חב”ד שלוש תנועות
הניגון שלוש תנועות הינו ניגון שכל אחת מתנועותיו מיוחס לאדמו”ר אחר; התנועה הראשונה מיוחסת לבעל-שם-טוב, השניה למגיד ממעזריטש והשלישית הוסיף אדמו”ר הזקן. שלושת תנועות הניגון דומות מאוד זו לזו, אך בכל תנועה נוספת מתחזק הקול ומתגברת ההתלהבות.
מערכה א’ תמונה י’. (הוקלט אך לא הובא בדיסק)
במחזה האודיו:
הוויכוח בין האחים על דרך התנהלות המלך בישראל ושמירת כבודו..
ההכרעה מהמקורות:
מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה ז
יוסף בן שבע עשרה שנה וגו’ ואת אמר והוא נער אלא שהיה עושה מעשה נערות ממשמש בעיניו מתלה בעקיבו מתקן בשערו…
שם משמואל פרשת וישב – שנת תר”פ
ובפשיטות יש לומר שראה ברוח הקודש, שעתיד למלוך והי’ צריך שיהי’ נראה יפה, כאמרם ז”ל (יומא ע”ג ע”ב) והמלך והכלה ירחצו את פניהם, או כוונה אחרת טובה כענין הלל (ויק”ר פ’ ל”ד) שעשה חסד לעלובתא, ומי עמד בסוד קדושים לידע כוונתו הטובה בזה, מ”מ להרואים שלא ידעו כוונתו הטובה הי’ נראה ח”ו כמתיהר, והי’ נראה בעיני הרואים שפגם באלו שלשת הדברים.
רע”ב על מסכת יומא פרק ח משנה א
המלך – צריך שיתראה נאה, דכתיב (ישעיה לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך…
רמב”ם יד החזקה – הלכות מלכים פרק ב
המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביפיו תחזינה עיניך ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו ומשים כתר בראשו…
רמב”ם יד החזקה – הלכות מלכים פרק ב כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם שנאמר שום תשים שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישיו וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו…
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז/א
והא א”ר אשי אפילו למ”ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול – מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך…
רמב”ם יד החזקה – הלכות מלכים פרק ב (א) כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם שנאמר שום תשים שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישיו וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו…
משך חכמה על דברים פרק כב פסוק כב וכמו מלך שמחל על כבודו דאינו מחול כי כבודו הוא כבוד האומה…
דרישתה של מיכל מדוד ליותר צניעות, היא פתרונו של יוסף להדגשת היופי.
שמואל ב פרק ו
(כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:(כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְדֹוָד אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְדֹוָד עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְדֹוָד:(כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:
מדרש שמואל פרשה כה
והיה ארון ה’ בא עיר דוד ומיכל בת שאול וגו’. אמרה ליה, של בית אבא היתה מלכות נאה ממך. חלילה להם שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין, אלא כולם היו מכובדין ממך. ומה דוד אמר לה. לפני ה’ אשר בחר בי מאביך וגו’. אמר לה, של בית אביך מבקשים כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים. ואני איני עושה כן, אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים. אמר, תימר שהייתי שפל בעיני אחרים ונבזה ולא בפני עצמי. תלמוד לומר, והייתי שפל בעיני ועם האמהות וגו’. אמר לה דוד, מיכל, חס ושלום שאין את נקראת מן האמהות, אלא מן האימהות. ותאמר מה נכבד היום וגו’. אמרה, הלואי לעיני בני אדם, אלא לעיני אמהות עבדיו. כהגלות נגלות אחד הרקים. אמר רבי אבא בר כהנא, כאלין ארכי לסטים:
מצודות דוד על שמואל ב פרק ו פסוק כ
אשר נגלה היום – על אשר בכרכרו היה נגלה מה מבשר הגוף, ואמהות עבדיו רואות, וכדרך הרקים שאינם חוששים לכסות בשר גופן לבל יראה:
מערכה א’ תמונה יא’
א. במחזה האודיו:
האחים ויוסף נחלקו בעניין השחיטה ואכילת “אבר מן החי”, המסחר עם בנות הארץ הכנעניות. ובעניין הקריאה לבני בילהה וזילפה: “בני השפחות”.
ההכרעה מהמקורות:
מזרחי על בראשית פרק לז פסוק ב
יש לומר, שהשבטים כדין היו עושים, אלא שיוסף היה טועה בדין והיה דן אותם שעשו שלא כדין והיה מגיד אותן לאביו לפי סברתו… מאי “רעה”, שהיה מביא את דבתם לרעה, שפירושו שאף על פי שדיבתם היתה אפשרית להיות בלתי רעה, הוא היה דן כל מעשיהם לרעה…
א. דלגבי אבר מן החי, השבטים היו חותכים בשר מבית השחיטה בעודה מפרכסת ומניחין אותה עד שתמות ואחר כך היו אוכלין אותו כדי שיבריאו. כדאיתא בפרק השוחט, “אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן, הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות”. ויוסף היה סבור שכיון שחותכים אותו בעודה מפרכסת, יש בו משום אבר מן החי. ואין הדבר כן, דאפילו לרב אחא בר יעקב דפליג עליה דרב אידי, הני מילי בגוי משום דגויים לית להו שחיטה, אלא אפילו בנחירה בעלמא סגי, וכיון דבמיתה תליא מילתא אינה יוצאת מידי אבר מן החי שהם מוזהרין בו עד שתמות, אבל בעודה מפרכסת לא, אבל בישראל דבשחיטה תליא מילתא, כיון דשחט לה שחיטה מעליא כבר יצאה מידי אסור אבר מן החי, אף על פי שעודה מפרכסת…
ב. וכן מה שהיו קורין אותן עבדים, אינו רוצה לומר עבדים ממש, דהא תניא בפרק קמא דקדושין “הקורא לחברו עבד יהא בנדוי”, אלא שהיו קורין אותם “בני השפחות”, שאמותיהן היו שפחות לאמותיהן מתחלה, אבל לא שכוונו בזה לומר שנולדו לאמותיהן בהיותן שפחות בלא שטר שחרור, דאם כן היו מבזין לאביהם שבא עליהן באסור… ויוסף היה סבור שכשהיו קורין אותן בני השפחות כאלו היו קרויים אותן עבדים שנולדו בזמן שאמותיהן שפחות, ואין הדבר כן.
ג. וכן מה שהיה אומר עליהם שהם חשודים על העריות, הוא מפני שהיה רואה את בנות הארץ שהיו באות אצל השבטים לקנות מהם גדיים וטלאים וחלב וגבינה וכיוצא בהם, או כדי למכור להם מפירות הארץ והשבטים היו נושאין ונותנין עמהן, ויוסף היה סבור דההיא דשלהי קדושין “דאמר שמואל אין משתמשין באשה כלל”, מיירי בכל מילי. ואין הדבר כן דהא קיימא לן כאידך דשמואל דאמר בשילהי קדושין “הכל לשם שמים…
מדבר שור / הדרוש השלשה ועשרים
והנה יוסף הביא את דבתם רעה אל אביהם, היינו כל החסרונות שיצאו אם תהיה הנהגת הנבואה שולטת על הנהגת התורה: א. והנה מקור מעלת התורה ומעלת הנבואה, כאשר נראה שהאבות והאמהות שניהם הורישו לישראל כל אחד קדושה מיוחדת. ונראה שמעלת התורה רק מכח האבות באה, כי אתתא לאו בת תורה היא. משא”כ כח הנבואה, יד האשה, האם, גדולה בזה… על כן אם יהי’ עיקר מעלת ישראל והנהגתן על פי התורה שהיא מכח האב, אין חילוק כלל בין השבטים שכולם בני אב אחד יעקב אבינו ע”ה, ולא ניכר שוע לפני דל. משא”כ כשתהי’ עיקר המעלה על פי הנבואה, אז אף שודאי גם מעלת האמהות בלהה וזלפה גדלה מאד, שזכו לבנות בית ישראל, מ”מ לא הגיעה מעלתן למעלת האמהות, שהרי אמרו חז”ל: “אין קורין אמהות אלא לארבע” – אם כן א. מצד מעלת הנבואה, אם היתה היא העקרית, יש חילוק גדול בין בני הגבירות ובני השפחות…
ב. והנה הנבואה אפשר שתהי’ מחייבת לפעמים מצד איזה תיקון שיצא זרע קדוש גם מביאה אסורה, וכאשר באמת נזדמן שיצא יקר מזולל כמו אורו של משיח מלוט ובנותיו דוקא, וכיו”ב טובא. והנה אם דבר זה הינו לפרקים אינו כי אם תיקון, אבל שיהי’ דבר כזה אפשרי בכל דור ודור, הי’ ח”ו גורם אח”כ קלקול גדול ליחוסם של ישראל, והי’ מונע מן השלמות המקווה להם ולא עוזר. כי כוח יד הנבואה ג”כ הוא מוגבל לעומת התורה שהיא ארוכה מארץ מדה וסוקרת עד סוף כל הדורות ותכליתם… אבל בגילוי עריות כבר הקדמנו האפשרי מזה, ואיך הי’ אפשר לצמח מזה דבר מר אם היתה שליטת הנבואה בלא הגבלת התורה כלל.
ג. ובאבר מן החי הוא ג”כ דבר אפשרי, כמו אם יראה בנבואתו שזה החי טובתו ותיקונו ע”י צערו וחתיכת אבריו, ומכש”כ בהילווה לזה סוד הגלגול ג”כ בבהמות כמו שכתבו המקובלים , שהדבר יתכן מאד… וזהו הרצון בדברי חז”ל העמוקים שפירשו על “ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם” א”ל “חשודים הן בניך על אבר מן החי” הכוונה שלפי דרכם ורצונם בשליטת הנבואה בלא הגבלה,…
ספר אפיקי ים ח”ב – פתח דבר
והנראה בזה, דהפסוק בא לומר עד כמה גדלה צדקתו של יוסף ע”ה, שלא בא חלילה להוציא דיבה על אחי’, ורק דכוונתו היתה לטובה, ובאופן שמותר עפ”י הדין, דהדין בזה אם רואה באחד שעושה דבר שלא כהוגן, והוא רוצה לגלות לאביו, או לרבו שיוכיחו אותו על זה, ולהחזירו למוטב, יש בזה איזה תנאים עקרים:שמקודם יוכיח לו בעצמו, ואם לא יועיל אז מותר לגלות לאביו או לרבו שיוכיחוהו, וכן אם משער שתוכחתו לא תועיל, מותר לגלות. ב) שלא יגדיל העולה יותר ולא יוסיף שום דבור, שיוכל להגדיל העולה וכיו”ב, ג) שיכוין דוקא לתועלת, ולא להנות חס וחלילה מפגם חבירו. ועתה יובן הפסוק, שמתחילה מקדים והוא נער, היינו לתרץ מה הטעם לא הוכיח יוסף לאחיו טרם שגילה לאביו כפי הדין, דהוא משום שלפי השערתו חשב שודאי לא תועיל תוכחתו, כיון דהם הי’ מזלזלין בבני השפחות, והוא היה משמש ומשרת אצל בני השפחות אם כן בודאי הלא לא תועיל תוכחתו, ואח”כ אמר, ויבא יוסף ולא ויספר, להורות שלא הוסיף שום דבור, כמו שיוכל להיות בספור, ורק “ויבא” כמביא דבר ממקום למקום ממש, בלא הוספה וגרעון, ואח”כ אמר עוד לרמז שכיון רק לתועלת שיוכיחם אביהם, וזהו מרומז במאי דאמר “אל אביהם” ולא אביו, דאז הלא יוכל היות, שכיון ליהנות מפגם שלהם, שאבי’ יחבבהו ביותר, וע”כ אמר, דהי’ כונה רצוי’ רק לתועלת, כאילו אין הדבר נוגע כלל לעצמו, וכאילו אינו אבי’ כלל, ומבואר בכ”ז צדקת יוסף הצדיק ע”ה.
שפת אמת ספר בראשית – פרשת וישב – שנת [תרל”ו]
ויבא יוסף כו’ דבתם רעה כו’. בודאי לא הי’ יוסף הצדיק מבעלי לה”ר. אך כי הצדיק באמת אין יכול לסבול שמץ דבר. וכענין שנא’ באליהו קנא קנאתי כו’. ולכן הבינו השבטים דכך האמת כי לא הי’ באפשרי להתקיים אם הי’ יוסף אצל אביו היו הם נדחים ח”ו. כי יוסף הצדיק הי’ נבדל מכל עוה”ז. כענין שכתוב נזיר אחיו. וגם נקרא בן זקונים. פי’ שנולד בקדושה שלא ידע משמץ רע בעולם. לכן לא הי’ יכול לסבול מעשה אחיו. אף כי היו צדיקים גם כן. והי’ מוכרח שיהיה במצרים ואח”כ ידע והבין שגם אחיו הם צדיקים:
הרב חרל”פ שם מאמר ע’
שתי הבחינות בנים ועבדים, דין ורחמים, צריכים להיות בישראל. זהו שקראו השבטים לבני בלהה וזילפה: “עבדים” לאמור שהם צריכים להיות בחינת העבד בישראל, בחינת חנניא בן דוסא, אבל יוסף חשד, שדעת השבטים לזלזל בבני השפחות. לזאת הביא דיבתם רעה אל אביהם, כדי להמתיק אותם בשרשם…
הרב חרל”פ שם מאמר סט’
הרגיש יעקב בעצמו: “שיעקב לא מת” וחשב שהגיע למצב של עולם התיקון, שקודם החטא… ולזה הביא יוסף את דיבתם רעה שילמד מזרעו שזקוקים עדיין לבחינת “יוסף” – להוסיף נפשות הגרים לכלל ישראל… אמנם, השבטים חלקו עליו בזה ורצו, שגם יוסף יודה להם לגלות את אור התיקון וממילא יכריעו כן בשמים ולזה קראו לבני בלהה ולבני זילפה “בני השפחות”, למען יגלו הם את נפשות הגרים וחשבו שיוסף מעכב על ידם ובשבילו מתעכב התיקון…
הרב חרל”פ שם מאמר עב’
שלדעתו של יוסף, עדיין לא היה להם דין ישראל…
מערכה א’ תמונה יא’ (לא הוקלט)
א. במחזה האודיו:
כתונת הפסים שעשה יעקוב גרמה למתח. יעקוב מפלה את יוסף מבין בניו.
ההכרעה מהמקורות:
מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה ח
ועשה לו כתונת פסים. ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר צריך אדם שלא לשנות בן מבניו שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף וישנאו אותו וגו’
הריא”ה קוק עין איה / שבת א / פרק ראשון / כ.
וא”ר בר מחסיא אמר ר”ח ב”ג א”ר, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. אמנם כאשר יפרץ השכל ויכנס בגבול הרגש למעטו, יתגבר הרגש הטבעי לעומתו, והקנאה שמקורה ברגש הלב הטבעי תתעורר בשצף קצף להתקומם על השכל הבא לשדד נחלתה… והנה לפי מדת ההכנה יעקוב הגביר כוח השכל על הרגש הטבעי. טבע האב הוא לאהוב את בניו בשווה ולא לעשות הבחנה רגשית ביניהם. אך יעקוב מאהבת התורה וההכרה השכלית ביתרונותיו הרוחניים של יוסף העדיף אותו על שאר הבנים. דבר זה גרם להתפרצות רגש טבעי ועז של קינאה. מקורו של רגש הקנאה היא ההרגשה של היחיד, שגם הוא בעל ערך… ואמנם חשב יעקוב לנשא את ערך הכלל ולנשא את יוסף מחמת זאת, אך שאר השבטים גם הם חשו בערכם כיחידים והתפרצה הקנאה. הגלות באה לצרף את הקנאה ולהשליט את השכל על התפרצותו האלימה. לא לבטל את הרגש הטבעי כי אם לרסנו מהגזמה.
מערכה א’ תמונה יג’ (לא הוקלט).
במחזה האודיו:
מראהו של יהודה בזמן כעסו.
ההכרעה מהמקורות:
מדרש תנחומא ויגש פרק ג
ויגש אליו יהודה אמר רבי יודן כשהיתה חמתו של יהודה עולה היו שתי שערות יוצאות מתוך לבו וקורעות את בגדיו וכשהיה מבקש שתעלה חמתו היה ממלא אפונדתו אפונין של נחושת ונוטל מהן ומכסכס בשיניו וחמתו עולה…
ילקוט שמעוני בראשית – פרק מד – המשך רמז קנ
כיון שראה יוסף סימנין של יהודה שהוא כועס מיד נזדעזע ואמר אוי לי שמא יהרגני ומהו סימנין של יהודה עינו של ימין זולגת דם ויש אומרים חמשה לבושים היה לבוש ונימא היתה לו בלבו וכיון שהיה כועס היתה קורעת כולן ויוצאת.
מערכה א’ תמונה יג’.
במחזה האודיו:
בכתב החידה – “סודו של האחד” הוא בורא העולם, אשר יעץ לרדת למצרים.
ההכרעה מן המקורות
מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה יג
וישלחהו מעמק חברון והלא אין חברון נתנה אלא בהר וכתיב וישלחהו מעמק חברון אמר רבי אחא הלך להשלים אותה העצה העמוקה שנתן הקב”ה בינו ובין חבר הנאה שהיה קבור בחברון: ועבדום וענו אותם…
ילקוט שמעוני בראשית – פרק לז – רמז קמא
וישלחהו מעמק חברון והלא אין חברון נתונה, אלא בהר ואת אמרת וישלחהו מעמק חברון? אלא הלך להשלים עצה עמוקה שנתן הקב”ה בינו לבין חבר הנאה שקבור שם ועבדום וענו אותם…
מערכה א’ תמונה טו’
במחזה האודיו:
חיילי פרעה מתנהגים בגסות ליוסף
ההכרעה מהמקורות:
שפתי כהן על בראשית פרק מא פסוק א
והעשירית (נסיונות יוסף) כשבאו השלוחים והריצוהו מן הבור לא אמרו למה, שארורים הרשעים כשאמר שר המשקים נער שוטה עבד, לזה השלוחים לא לקחוהו בכבוד אלא במרוצה בחושבם שהוא שוטה כמו שאמר, ולזה נצטער צער גדול כי לא ידע למה מריצים אותו…
ספר אגרא דכלה – דף קס/א
וישלח פרעה וכו’ וירצהו וכו’ ויגלח וכו’ (בראשית מא יד). ענין הריצה והגילוח איני יודע מה מלמדנו. ונראה דמשמיענו צדקת יוסף איך היה לבו נכון בטוח בי”י, כי הנה פרעה שלח לקרא את יוסף, וכבר ידעת כי קריא”ה הוא לשון חבה, והנה המשרתים הרשעים וירצהו מן הבור דרך כפייה רוץ נא מהרה אל פרעה, הנה היה באפשר שיבין יוסף איך ובאפשר יהיה נידון לפני פרעה על דבר העלילה אשר הושת עליו, כי באפשר סיפר אדונו.
מערכה א’ תמונה טז’
במחזה האודיו:
שמחת יוסף ביציאתו מהבור.
ההכרעה מהמקורות:
(7) זוהר חלק א דף קצד/ב
ובגין כך רוצה יהו”ה את יראיו ולא ביראיו. כגוונא דא יוסף הוה עציב בעציבו דרוחא בעציבו דלבא, דהוה אסיר תמן, כיון דשדר פרעה בגיניה, מה כתיב ויריצוהו אתפייסו ליה, ואהדרו ליה מלין דחדוה, מלין למחדי לבא…
פרי צדיק. מקץ אות ד
ויריצוהו שהכניסו רצון בלבו שנתפייס מן הבור כיון ששלח פרעה לקרוא לו ידע שיתגדל על ידי זה וראה שהבור היה הכנה ואז הרופא לשבורי לב וגו’, שיתרפאו מעציבו דלבא שיכירו שהכל היה לטובה וכמו ביוסף דכתיב ויריצוהו מן הבור שנתמלא רצון מן הבור. וכתיב רוצה ה’ את יראיו את המיחלים לחסדו. וזה נדרש בפרט על יוסף שהיה מיחל לחסד ה’ וכמו שדרשו בבראשית רבה (ריש פרשה זו) אשרי הגבר אשר שם ה’ מבטחו זה יוסף ומפרש הזוהר הקדוש ויריצוהו מן הבור על השם יתברך שפייסו ומלאו רצון.
ספר פרי צדיק פרשת מקץ – אות ה
הענין הוא, כי יוסף היה בבית האסורים על ידי המעשה שאירע לו בהנסיון והיה עצב על זה הענין שסבל המאסר והיה נדמה בעיניו שהוא חס וחלילה דבר שאין לו תקוה להתקן כידוע מלשון עצב כמו שנאמר נעצב המלך על בנו שהוא על דבר שאין לו תקנה ועל כן דרשו מזה (בראשית רבה ר”פ יא) על פסוק ולא יוסיף עצב עמה וכן שם ס”פ כז) על פסוק ויתעצב אל לבו שהוא לשון אבל. וכאשר שלח לו פרעה וראה שיתגדל על ידי זה נעשה לו פיוס מן הבור שיהיה נתקן הכל…
מערכה א’ תמונה יז.
במחזה האודיו:
פרעה נמצא במצוקה מזה שנתיים ומאיים על השרים והחרטומים במיתה.
ההכרעה מהמקורות:
מדרש הגדול. מובא בתורה שלמה. על בראשית מא פסוק א’
שתי שנים היה פרעה רואה את החלום בכל לילה ולילה ולא היה זוכרו עד שהגיע קץ יוסף לצאת מבית האסורים השכים בבוקר והיה זוכרו.
אור החיים על בראשית פרק מא פסוק א
עוד אפשר שיכווין לומר כי שנתיים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה, אלא שלא היה יודע שחלם, ולסוף שנתיים חלם ולא שכח:
אור עולם לרבי מ”ד וואלי
כדי להרשים את פרעה ולהכינו למפגש עם יוסף עושה הקב”ה מספר פעולות:
א. מעבר חד מהנהגה של חסד – פרות שמנות, אל הנהגה של דין – אכילתן על ידי הרזות “וייקץ” מלשון קוץ מכאיב.
ב. שני חלומות דומים ,אלא שבפעם הראשונה, הפרות, שמכוח החרישה מביאות את התבואה לעולם, נבלעות, ובפעם השנייה התבואה בעצמה.
ג. הראה לו דבר שכנגד הטבע – שיבולים בולעות את חברותיהן למרות שאין להן פה.
ד. חלם בבוקר כדי שיקיץ ויהיה המראה ברור ובדעה צלולה.
ה. עשה שנפשו תיבהל מאוד ולא ישקוט עד שימצא פתרון החלום
במחזה האודיו:
הפרעונים מנסים לפתור את חלומו.
ההכרעה מהמקורות:
מדרש רבה בראשית פרשה פט פסקה ו וכן ילקוט שמעוני רמז
וישלח ויקרא וגו’ ר’ יהושע דסכנין בשם רבי לוי פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באוזניו שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר וכן אמרו שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה מכבש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך.
ספר איגרא דכלה – דף קס/א
ונראה דמשמיענו רשעת הרשע הזה (שר המשקים) שמאוד היה חפץ להעלים הדבר, והש”י הכריחו שלא היה באפשרי לו להתעלם כי היה מוכרח בדבר, להיות שפרעה קצף מאוד על כל שרי מצרים עד שהיו בסכנה, על כן הוכרח לספר העניין…
פתרון החרטומים
מדרש רבה בראשית פרשה פט פסקה וכן ילקוט שמעוני רמז
וישלח ויקרא וגו’ ר’ יהושע דסכנין בשם רבי לוי פותרין היו אותו אלא שלא היה קולן נכנס באוזניו שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר וכן אמרו שבע שבלים הטובות שבע מלכיות אתה מכבש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדות בך.
פירוש הרע”ב על בראשית פרק מא פסוק ח
ואין פותר אותם. פותרין היו אותן אבל לא לפרעה שהיו אומרי’ לו שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר שבע כרכין אתה כובש ושבע כרכין אתה מפסיד. קשה מנא לו שהיו אומרים לו כן. י”ל מלשון פרות שהיא מלשון פריה ורביה והוא לשון נקבות דרוש ז’ בנות הוא מוליד מהפרות הטובות וז’ בנות הוא קובר מהפרות הרעות ושבע שיבלים קרי ביה שבילים והיינו כרכין שיש בהן שבילים ודרכים מהו הטובות ז’ כרכים הוא כובש ומהו הרעות ז’ כרכים הוא מפסיד:
מערכה א’ תמונה יח.
במחזה האודיו
הילוכו של יוסף והתנהגותו אל מול המלך פרעה ושרי מצרים הייתה מכובדת וכשל איש בעל חשיבות. דבר זה הרשים אותם עד מאוד.
ההכרעה מהמקורות.
ספר קול מבשר ח”א מקץ
ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו (בראשית מ”א לח). הרבי רבי בונם זצ”ל אמר, כי פרעה התפלא מאד. כי היות ודבר עם יוסף בכל הלשונות, והשיב לו בכל לשון ולשון. ואח”כ ניסה אותו ברוח הקודש, ששינה לו החלום, שדופות קדים, ולא רכות, רק דקות. וראה פרעה שגם בעניני דעלמא וגם בעניני קודש הוא במעלה יתירה. ולכן התפלא ואמר, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו. שם הרבי רבי בונם זצ”ל, הנמצא כזה. היינו, איש כזה שיהיה מעורב בין הבריות ומסלסל בשערו ויהיה רוח אלקים בו, אין זה אלא יוסף. והוא הלך בדרך זה לילך בקובה של זונות ולהתגבר על יצרו. (כמו שפירש רש”י, שמה שנתן משה את בנו גרשם לעכו”ם, גם כן על
במחזה האודיו:
פרעה מחליף את החלום, כדי לנסות את יוסף ומחשש שמא ידעו החרטומים שעמד על היאור וכן שראה שממנו יצאו גם הרעות. כמו כן, אינו מראה שצריך ליוסף.
ההכרעה מהמקורות:
מדרש תנחומא מקץ פרק ג
אמר פרעה חלום חלמתי כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום אמר ליה והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר אמר ליה הנה שבע פרות דלות ורעות א”ל לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר א”ל הנה שבע שבלים מלאות וטובות א”ל לא כך ראית אלא בריאות וטובות א”ל והנה שבע שבלים צנומות דקות א”ל לא כך ראית אלא דקות שדופות קדים התחיל פרעה תמה בעצמו א”ל אחרי היית כשחלמתי שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת…
זוהר חלק א דף קצו/א
רבי חייא אמר, פרעה בעא לנסאה ליה ליוסף, ואחליף ליה חלמא, ויוסף בגין דהוה ידע דרגין, אסתכל בכל מלה ומלה, ואמר כך חמיתא – כל מלה ומלה כדקא חזי…
ספר תולדות יצחק על בראשית פרק מא פסוק א
על היאור, היה ראוי שיאמר על שפת היאור, כמו שאמר הנני עומד על שפת היאור, אלא שזה שהוא ספור התורה רמז לנו רשעו שהיה עושה עצמו אלוה ושהיה שליט על היאור, שנאמר [יחזקאל כט ג] לי יאורי ואני עשיתיני, וכשספר חלומו נתבייש לומר כן…
רבינו בחיי על בראשית פרק מא פסוק א
אבל יתכן לפרש כי לפי שזה ספור התורה גלתה לנו התורה בזה מחשבתו הרעה, כי היה חלומו מענין מחשבתו שהיה עושה עצמו אלוה והיה נילוס יאורו, ומפני זה הזכיר על היאור, ראה בחלומו כי היה שליט על היאור ומושל עליו כענין שכתוב (יחזקאל כט) לי יארי ואני עשיתיני. ופרעה בספורו שנה הענין ואמר על שפת היאור, כי היה נבהל בענין החלום והוא שכתוב ותפעם רוחו, ונתבייש לתת גדולה לעצמו שיאמר על היאור ואמר על שפת היאור:
פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק מא פסוק לט
אחרי הודיע אלהים אותך. זה שבעים לשון שלמד לו גבריאל כל אותם הימים שהיה בבית הסוהר מה עשה פרעה הרשע כשראה חכמתו התחיל לנסותו…
ספר אגרא דכלה – דף קס/ב
… נשמע דלא היה לו כלל פותר, ובאמת פותרין היו רק שלא ישרו בעיניו. ג’, עליך לאמר, מהו “הלאמור”? ד’, בלעדי אינו מובן לפי פשוטו. ה’, לאמר בלעדי, מהו הלאמר. ונראה דהנה עשה בשקר ובערמה ויבא כמחניף ליוסף, ובא כאומר שבאמת אין צריך לו, כי אילו היה רוצה לקרא לפותרים היו פותרין אותו בטיב, רק היות ששמע שהוא נהנה מזה מה ששואלין אותו חלומות, ורודף אחר זה להיות לו לתפארת, על כן גם הוא עושה זה לטובתו, והיה לו פתחון פה לזה הענין, להיות שהוא בעצמו התחיל לשאול לשר המשקים והאופים שיספרו לו, כי בודאי סיפר לו הרשע כן הענין. וז”ש ויאמר….
במחזה האודיו
עניין השבעים מדרגות שלפני כיסאו של פרעה
ההכרעה מהמקורות.
ספר סדר הדורות – חלק ימות עולם – האלף השלישי – ב’ אלפים רכ”ח
ויצו המלך ויעבירו קול במצרים להמית כל החכמים והחרטומים לא יחיה מהם איש. ויקומו שרי הטבחים וישלפו חרבם ויחלו להכות בהם, ויהי אחר כך ויבוא מירוד שר המשקים ויאמר יחי המלך לעולם כו’, אל תהרוג אנשי מצרים חנם כו’ הנה עבד בבית הסוהר כו’ וכאשר פתר לנו כן היה, וישלח המלך להביאו ויאמר לכו אליו ואל תבהלוהו פן יבהל ולא ידע לדבר נכונה כו’, והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש מלכות אפוד באפוד זהב והפז אשר עליו נצץ והבריק והאודם והנופך מתלהטים וכל אבני התפארת אשר בראש המלך מתלהטים ויפלא יוסף מן המלך מאד, והכסא אשר ישב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם אבני שוהם ולו שבעים מעלות, ויהי משפטם בכל ארץ מצרים כל איש אשר יבא לדבר אל המלך אם הוא שר וחשוב בעיני המלך יעלה אל המלך על הכסא עד מעלה ל”א וירד המלך על המעלה ל”ו ודבר עמו, אם מיתר העם הוא ועלה עד ג’ מעלות וירד המלך ברביעית ודבר עמו, עוד היה משפטם כל איש אשר יבין לדבר שבעים לשון ועלה שבעים מעלות ועולה עלה ודבר עד הגיעו לפני המלך ואיש אשר לא ישלים שבעים לשונות יעלה במעלות כמספר אשר ידע ויבין לדבר. ומשפט מצרים היה בימים ההם שלא ימלוך עליה מלך כי אם אשר ידע לדבר שבעים לשון, ויהי כבוא יוסף לפני המלך וישתחו לפני המלך ארצה ויעל עד שלשה מעלות וישב במעלה שלישי וירד המלך אליו וישב במעלה רביעית ומדבר עם יוסף ויאמר אליו המלך חלום חלמתי ואין פותר כו’, ויאמר יוסף שבע פרות כו’,
מערכה א’ תמונה יט’.
במחזה האודיו:
א. המלאך מלמד את יוסף שבעים לשון ומוסיף לו ה’ כדי שלא ישכח.
ההכרעה מהמקורות:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב
א”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו’ אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א”ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א”ל אבי השביעני לאמור א”ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה א”ל עלה וקבור את אביך
ספר בניהו בן יהוידע על סוטה דף לו/ב
שם הוסיף לו אות אחת משמו של הקב”ה ולמד. נ”ל בס”ד הטעם, דעל ידי הוספה זו גמר ולא שכח כלום, מפני כי ידוע דשבעים לשון שולטים בהם שבעים שרים, כל אחד שולט בלשון אחד, והם מחמת קנאתם בו היו משכיחים את הלשונות האלו ממנו, כי הם שולטים בהם, ויכולים לשכחם ממנו, מה עשה גבריאל הוסיף לו אות אחת, שהיא ה”א ראשונה שהיא בסוד בינה, אשר היא מסמא עיני השבעים שרים, ודוחה אותם כנודע, לכך כשבאה לו הארת הבינה בתוספת אות ה”א ראשונה, נדחו השבעים שרים מעליו, ולא יכלו לנגוע בו לשכחו מלשונות אלו. והא דאמר פרעה למחר אבדקיה, ולא בדקו תכף בו ביום, היינו כי הוא כבר נתן לו ממשלה על ארץ מצרים בו ביום, והם כשראו שהמשילו טענו טענה זו, וחשב אם יבדקהו תכף באותו מעמד, ולא ידע, שצריך להעבירו מן הממשלה שנתן לו, נמצא דברי פרעה נתבטלו, ומה שנתן לא נתן, על כן הניח הדבר עד מחר, כדי שהוא ישאר בממשלתו אותו היום וכל הלילה, ואז אם למחר בדקו ולא ידע, לא בטלו דברי פרעה לגמרי, דעל כל פנים משל יום ולילה אחת:
ספר פרדס רמונים – שער כג פרק יב
לשון פי’ ר’ משה שהוא הבינה. ונקראת כן מפני שכמו שהלשון מוציאה מחשבת הלב ומגלה אותה לחוץ, כן בינה מגלה כל הדברים הפנימים הנעלמים בשלש ראשונות. וכן הוא מוסכם בפי כל המקובלים. ובר”מ (פנחס דף רן.) פי’ הרשב”י ע”ה כי יסוד נקרא לשון למודים. וכשהוא יונק מנצח והוד בהיותם למודי ה’ כדפירשנו בערכו, נקרא היסוד לשון למודים ע”ש שהוא יונק מן הלמודים שהם השפתים. והלשון באמצע. [ע] ונקרא היסוד שבעים לשון בהשפיעו אל המלכות שהיא מדת ע’ כי היא כלולה משבע וכל אחד משבע כלולה מעשר הם שבעים ויסוד לשון. הם שבעים לשון..
ב. פרעה ויוסף נשבעים זה לזה. בזכות השבועה נקבר יעקוב בחברון.
ההכרעה מהמקורות:
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב
א”ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו’ אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א”ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו כי א”ל אבי השביעני לאמור א”ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואף על גב דלא ניחא ליה א”ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך…
מערכה א’ תמונה כא’
במחזה האודיו
האחים מתדיינים בינם לבין עצמם – כיצד להתייחס להתנשאותו של יוסף, הבאת הדיבה על ידו לאביהם והיחס המיוחד שבינו לבין אביהם כפי שבא לידי ביטוי בכתונת הפסים.
ההכרעה מהמקורות:
- אהבת יעקוב ליוסף ונתינת כתונת הפסים
פרקי דרבי אליעזר פרק לז
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו וכי בן זקונים היה לו והלא בנימין היה בן זקונים? אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך לפיכך היה אוהב אותו מכל אחיו וקנאו בו קנאה גדולה…
מדרש רבה בראשית פרשה פד פסקה ח
וישראל אהב את יוסף א. רבי יהודה ורבי נחמיה. ר’ יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו ב. ר’ נחמיה אמר, שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב, מסרן לו.
ספר השל”ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור (ב)
יעקב הוא אחד עם השבטים, וכן יוסף אחד עם השבטים. השבטים לא נתנו מתחילה הגדולה ליוסף בזה…
שפתי כהן על בראשית לז’ ג’
וישראל אהב וגו’. כשראה כך אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקנים גימטריא רז, כלומר רזי חכמה, ויעקב אהב את יוסף אלא וישראל והבן, ולזה על ישראל רביע שהוא רומז על ישראל סבא, והכל רמז, פסים גימטריא קץ, רמז לו שהקץ על ידו שהוא משיח בן יוסף.
ספר עץ הדעת טוב – פרשת וישב
ויבא יוסף את דיבתם רעה ודבר לשון הרע השקול וקשה מן ע”ז וג”ע וש”ד. גם אביו קבל לשון הרע והאמין לדבריו כמ”ש וישראל אהב את יוסף לסיבה הנזכרת והאמין לו כי בן זקונים הוא לו בן שקנה חכמה והאמין לדבריו…
ספר תולדות יצחק על בראשית פרק לז פסוק ב
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו שהיה זקן עמו, וזהו “לו” – שעמו היה חכם:
וישראל אהב את יוסף מכל בניו, לפי שהמלשינים הם אהובים לשרים בעבור המלשינות, לזה אמר שאף על פי שהיה מביא דבה רעה לאביהם, לא בעבור זה אהב אותו אביו, אלא בעבור חכמתו, כי בן זקונים הוא לו, שזאת היא אהבת הטוב
מגיד מישרים פרשת וישב
וישראל אהב את יוסף מכל בניו דאיהו משך הוא”ו, ואיהו משפע ביה, ועשה לו כתונת פסים כלומר דכולהו ספירין משפען ביה, בין דחסד בין דגבורה, ולהכי אית בהון סומק וחיור דומיא דכתונת פסים…
העמק דבר על בראשית פרק לז פסוק ג
וישראל אהב. לא כתיב ויעקב אהב ללמדנו שלא הייתה האהבה משום דברים גופניים ושימוש טוב אלא שראה בו ענינים רוחניים שראוי לאהבה… מלמדנו דמ”מ לא מצד המעלה לחוד אהבו ביותר אלא מצד שמעלה יתירה של יוסף היה בטבע יעקב יותר משארי בניו אשר מטבע הבנים להשתוות לטבע אביהם…
ספר חתם סופר על מסכת שבת דף י/ב
אבל כשיש לו יתרון עליהם בתורה וחכמה וכולם חייבים בכבודו לא שייך קנאה והיינו טעמיה דיעקוב אבינו ע”ה שעשה לו כתונת פסים כי בן זקונים הוא לו שמסר לו כל דרכי חכמה וכולם חייבים בכבודו ואין כאן קנאה אך הפסוק מדויק בן זקונים הוא לו דייקא לו ולא להם כי בעיניהם לא היה חשוב לחכם וסופר אך והוא נער את בני בלהה וכו’ שחשבוהו לנער ולא לבן זקונים:
הכתב והקבלה פרק לז פסוק כג
כתונת פסים. לאות שהוא יהיה המנהיג בבית ובשדה, כענין והלבשתיו כתנתך, וכאמרם בב”ק בגדול אחי כי היכי דלשתמעון מלי’ (רע”ס), כי אחר שהכירו אביו היותו גדל הערך מאחיו, רצה שיהיה מלבושו בערך עליהם לכבוד ולתפארת, כי בימים ההם היו המלבושים נערכים כפי מעלת האיש, ולכן פרעה הלבישו ליוסף בגדי שש למעלתו (רי”א)
רמב”ן על שמות פרק כח פסוק ב
כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (לעיל כה ז), והלבישו כבן מלכי קדם…
מגיד מישרים פרשת וישב
וישראל אהב את יוסף מכל בניו דאיהו משך הוא”ו, ואיהו משפע ביה, ועשה לו כתונת פסים כלומר דכולהו ספירין משפען ביה, בין דחסד בין דגבורה, ולהכי אית בהון סומק וחיור דומיא דכתונת פסים:
- יעקב מגלה ליוסף את ייעודו וחשיבותו הרוחנית
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו/ב
תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י”ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו…
פירוש המהרש”א שם
ראוי היה יוסף לצאת כו’ שנאמר “אלה תולדות יעקב יוסף” גו’. דלפי פשוטו כמו “אלה תולדות נח שם חם ויפת” היה לו לכתוב גם הכא “אלה תולדות” ולכך דריש ליה הכא “אלה תולדות” במספר דהיינו י”ב שהיו ליעקב ראוים לצאת מיוסף ולפי שהוא היה עיקר תולדותיו שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וזיו איקונין היה דומה לאביו…
חדושי אגדות חלק שני עמוד עד – מסכת סוטה
מ”מ יוסף הוא ראשון יש לו דמיון אל גוף האילן אשר ראוי לצאת ממנו י”ב ענפים… היה כוח הזרע מתפשט לחוץ והיה הכוח הזה שהיה ליוסף להעמיד י”ב שבטים ג”כ יוצא, וניתן לבנימין…
- התנהלות יוסף מול האחים
פירוש האלשיך ז”ל – ספר תורת משה על בראשית – פרק לז פסוק ב-ד
כי הנה יוסף בן שבע עשרה שנה נער ורך היה משתרר רועה את אחיו ומנהיגם כשר עליהם בהיותם בצאן, מה שלא היה עושה כן עם בני בלהה כו’ רק כנער לפניהם, באופן שהיה מקום לקנא בו כי גרעו בעיניו מבני השפחות וכדי בזיון להם. ועוד הוסיף כי ויבא יוסף את דבתם רעה שהם שלשה דברים כמו שאמרו ז”ל שנחשדו באבר מן החי, ושהיו קוראים עבדים לבני השפחות, ושהיו תולים עיניהם בבנות הארץ. ויהיה כי מלת את מרבה הראשון, דיבתם היא השנית, רעה היא השלישית. והעניין כי מה שתראה ששלטו על יוסף הוא על מה שהיה משתרר ורועה אותם.
מאורות הראי”ה לחנוכה ארבע פרשיות ופורים / לשבת חנוכה
היה ידוע להאבות שמהם יהיה יסודו של עולם באומה הישראלית המספרת עוז ד’ ותהילתו ית’ בעולם, וכמו כן השבטים ידעו זאת, אך זה באמת יש להסתפק אם באמת ראוי שתהיה התגלות ד’ ע”י תורה מהשמים נתונה אל הכלל כולו לדורות עולם בלא שינוי, ומשפטיה המסופקים יווסדו על פי חכמי התורה כמו שיוציאו בחכמת לבבם, או שתהיה השפעת הנבואה תדירה, וכל דור ודור יתנהג ע”פ עצת ד’ אשר תופיע על הנביאים שיהיו בכל דור. והאחים הווה סברו שתעודת עם הנבחר הוא שיוכנו מהם בנים רבים לנבואה, וכמו שכתוב “ואקים מבניכם לנביאים” (עמוס ב יא), על כן, מכיון שהיו מוכנים כבר לנבואה, או לרוח הקודש, כבר היה ראוי לקדושת ישראל שתחול עליהם בשלמותה… כיוון שאביו שלחו יהיה הוא המושל בישיבה… וישארו דעותיו שלא להכלל בקדושה גמורה והתאחדות כללית עד זמן שתהיה הופעה כללית, והם אמרו: מי יודע אם תהיה. ג”כ במה שאח”כ צריך להתנהג לפי דבריו ע”פ שכל אנושי, וזה לא ישר בעיניהם דשכל אנושי טועה, וראוי שתהיה הנבואה כוללת ההנהגה של הדורות…
כתבו המפרשים שנחלקו אם דינם כישראל לגמרי, או דין בני נח להם להחמיר. וכתבו דיוסף סבר דדינם כבני נוח לעניין שלא לנהוג היתר מהאסור לבני נוח. והם סברו דדינם כישראל. על כן, אבר מן החי היה אסור להם לפי דעת יוסף מבהמה שנשחטה ונחתך ממנה קודם שתצא נפשה כדין בני נוח, ולהאחים היה כל זה מותר… ולפי זה אין צריך להמתין על חלות סגולת ישראל דוקא על ידי מציאות נברא נבחר כמשה רבינו ע”ה, מה שאי אפשר שימצא כמותו כלל, וגם אין צריך דווקא שיהיו ישראל מגיעים לשש מאות ריבוא, שכל אלה הענינים אינם נדרשים כי אם לתורה נצחית שכל הדורות לעד לעולם על ידה יתנהגו. עלכן כיון שהם כבר השיגו למעלת נבואה או רוח הקודש, אם כן, חלה עליהם הקדושה הראויה לישראל. ויוסף סבר שהתורה הראויה לשלמות ישראל היא תורה נצחית שתינתן דווקא על ידי איש נבחר הנבראים משה רבינו ע”ה, שאי אפשר שיהיה בכל דור נביא דוגמתו…
- חכמתו של יוסף
העמק דבר על בראשית פרק מ פסוק ד
ויוסף היה ג”כ מצוין בזה כמש”כ במלכים בחכמת שלמה ויחכם מכל האדם וגו'” וכלכל”. ומפרשים במדרש זה יוסף שהיה חכם בטבע כלכול העולם.
ספורנו עה”ת ספר בראשית פרק לז פסוק ב
היה רועה את אחיו בצאן. היה מנהיג ומורה אותם במלאכת מרעה הצאן:
- עניין הבחירה בעם ישראל
מלבי”ם על בראשית פרק לז פסוק ד
ובאשר לא ידעו השבטים שעתה יתנוצץ הענין האלהי על מטה שלמה ושכל שבטי יה יהיו לב וסגולה, וראו שיעקב אהב רק את יוסף, חשבו שזה מפני שחושב שהוא הלב והסגולה ויתר בניו כקליפות, ובפרט, שעשה לו כתונת פסים, שמורה שרוצה לייחדו לעבודת ה’ ולתת לו מעלת הבכורה, ועלכן יציינהו בבגדי כהונה וכתונת בד קודש…
ספר עבודת ישראל – פרשת וישב
ונקדים לזה, דהנה י”ב שבטי ישורון צדיקי יסודי עולם חלילה להם למכור יוסף אחיהם בזדון אם הכירו בו שהוא צדיק יסוד עולם. אכן מאת ה’ היתה זאת הסיבה לגלגל אבותינו למצרים לכן טעו ונדמה ברוחם כי יוסף אחיהם אינו צדיק. הגם שהוא מזרע אביהם מכל מקום איזה בחינת פסולת שיצא ממנו כמו עשו מיצחק וישמעאל מאברהם וכמ”ש האר”י ז”ל להדיא זה…
מי מרום הרב חרל”פ בראשית פרשה ל’
תפקידו של יוסף הוגדר בעת לידתו: יוסף ה’ לי בן אחר – להביא לכלל מערכות ישראל את הנפשות שנעשקו בידי זדים, הן הן נפשות הגרים, שרובן מצויות בשורש גזעו של עשיו…. קודם שנזדמנה ליוסף מדריגת מסירות נפש לא האירה בקרבו כל כך הארת כלל ישראל ברוחו חזה כאילו גדולה מעלת הגרים ממעלתם של ישראל ואין הם תלויים כלל בשורש הגזעי של שנים עשר שבטים…
ספר שם משמואל פרשת וישב – שנת תרע”ח
אך נראה דהנה איתא בספה”ק שחשדוהו ליוסף למתגאה ומתנשא למלוך עליהם, וע”כ חלם לו חלום כזה כענין שכתוב (דניאל ב) רעיונך על משכבך סליקו. וימתקו עוד הדברים עם מה שהגדנו (במאמר הראשון) שתעודת יוסף היתה לתקן מה שעשו הי’ נוצר לתקן, ובאשר עשו בחר ברע ומאס בטוב נמסר הענין הזה ליוסף, וע”כ חשדוהו ליוסף שהוא ח”ו קלקל מעשיו וידחה כמו עשו. והיינו כי עשו גימטריא שלום, היינו שלום דקליפה שהוא היפוך שלום דקדושה ופיזור רשעים טוב להם וטוב לעולם. ובליקוטי התורה מהאריז”ל שחשבו שיוסף פגם ביסוד במה שהביא דיבתם רעה היפוך השלום ועוד מפרטי הדיבה שהוציא שהי’ אומר שאכלו אבר מן החי ותולין עיניהם בבנות הארץ, כ”ז תלוי ביסוד, וכן זלזול בני השפחות היפוך השלום לקרותן עבדים, עכ”ל. וממוצא הדברים שחשבוהו היפוך מדת השלום שזהו מעשה עשו שלום דקליפה היפוך שלום דקדושה, והגם גסות הרוח שהיתה בעשו זדון לבו השיאו להגביה כנשר ואמר מי יורידני ארץ וזה הביאו לכל רע, והם חשבו כן ח”ו על יוסף, וחשבו שהוא פסולת שיצא מיעקב כמו עשו מיצחק. ומצאתי רמז לזה ר”ת ויוסיפו עוד שנא וגו’ הם אותיות עשו, וזה רמז שהשנאה היתה מחמת שחשבוהו כמו עשו, וכל הרע נצמח מפאת הגיאות:
- האחים רואים עצמם כממשיכי דרכו של אביהם יעקב
מקור ח’: תרגום יונתן על בראשית פרק לג פסוק יז
ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות
מקור ט’: ספר עץ הדעת טוב. פרשת וישב
וכראות יעקב כי עשו החזיק בשלו ובנה בה בניניה רבים ליישוב כמו שכתוב: וישב עשו בהר שעיר לשון תיקון ישוב ובנינים ביקש יעקב, גם כן, להחזיק בחלקו ובנה בה בנינים דרך ישיבה בשלוה ולא נטה אהלים כאבותיו דרך גרות, רק וישב כאחד מן התושבים הבונים חרבות למו…
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג/ב
אמר (רשב”י) הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא דכתיב ויבא יעקב שלם ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ויחן את פני העיר אמר רב מטבע תיקן להם ושמואל אמר שווקים תיקן להם ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם אמר איכא מילתא דבעי לתקוני…
משך חכמה על בראשית פרק לג פסוק יח
יעקב, ראה שמיטתו שלמה (ויקרא רבה לו-ד) ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה וכמו שהבטיחו וראה שה’ ניצב עליו – ראה להיפוך, כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים, מוגבלים בתחום… לא כן יעקב קבע תחומין להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים.
רמב”ן על בראשית פרק לג פסוק יח
ויחן את פני העיר – לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ…
ספר דברי סופרים – אות יד
וישב יעקב ביקש לישב בשלוה, והיינו שהם אדוני הארץ… שזה נקרא ישיבה כשהוא אדון ויושב בראש…
ספר אהבת יהונתן על בראשית פרק לב פסוק ו
גם חשב יעקב שהגירות נשלם בבית לבן ולכך ביקש לישב בשלוה ולכך אמר ויהי לי שור וחמור כי נתקיים ואח”כ יצאו ברכוש גדול
ספר עץ הדעת טוב פרשת וישב
ביקש יעקב ג”כ להחזיק בחלקו ובנה בה בנינים דרך ישיבה בשלוה ולא נטה אהלים כאבותיו דרך גרות רק וישב כאחד מן התושבים הבונים חרבות למו…
הרב חרל”פ מי מרום בראשית מאמר ע’
נדמה היה ליעקוב שלאחר סבל הגלות שעבר עליו, לאחר שנתפייס עשיו שהודה לו על הברכות ולאחר שנאמר לו “כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל” הגיעה כבר עת דודים עת התיקון ושוב אין צורך בגלות נוספת כמוהו חשבו כל האחים למעט יוסף הוא יוסף ידע שעדיין יש צורך בגלויות נוספות…
שם מאמר עב’
חשב יעקב שהגיע זמנו לישב בארץ הקודש, ארץ מגורי אביו בשלוה ובביטחה ובאתגליא וכמו שאמרו במדרש תנחומא שכל הימים שהיה עשיו בארץ לא היה יכול יעקב ליראות עבר עשיו – באותה שעה וישכון ישראל בטח… חשב יעקב שהגיע העת ההיא של הגילוי שיהיה הכל באתגליא ובשיטה זאת הלכו שאר בניו אחי יוסף שחשבו שהגיע הזמן ואין צורך עוד בגלויות…
מערכה א’ תמונה כב’.
במחזה האודיו:
יהודה אינו מגדיר את יחסי האחים אל כשנאה, אלא הקפדה.
ההכרעה מהמקורות:
הרצי”ה קוק, מתוך התורה הגואלת / בראשית / פרשת וישב / כ”ד כסלו התשל”ב
בפרשתנו עלינו להבין, כי חלוק הגוונים, בצורתו הבולטת ביותר, בדור הראשון. של יצירת האורגאניזם האלוהי השלם, הוא שגורם לקפידא מסוימת, אבל חס וחלילה לא ל”שנאה גמורה”.
במחזה האודיו:
יהודה משייך את גערת אביו ביוסף בזמן סיפור החלומות, לביקורתו על דרך התנהלותו מול אחיו.
ההכרעה מהמקורות:
רמב”ן על בראשית פרק לז פסוק י
טעם הגערה לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה, אין זה כי אם גובה לב ונערות שיעלו דברים כאלו על לבבך…
פירוש האלשיך ז”ל – ספר תורת משה על בראשית – פרק לז פסוק יד-יז
כי הנה יוסף, בן שבע עשרה שנה נער ורך ,היה משתרר רועה את אחיו ומנהיגם כשר עליהם בהיותם בצאן, מה שלא היה עושה כן עם בני בלהה כו’ רק כנער לפניהם, באופן שהיה מקום לקנא בו כי גרעו בעיניו מבני השפחות וכדי בזיון להם. ועוד הוסיף כי ויבא יוסף את דיבתם רעה שהם שלשה דברים כמו שאמרו ז”ל שנחשדו באבר מן החי, ושהיו קוראים עבדים לבני הלחנות, ושהיו תולים עיניהם בבנות הארץ. ויהיה כי מלת את מרבה הראשון, דיבתם היא השנית, רעה היא השלישית. והענין כי מה שתראה ששלטו על יוסף הוא על מה שהיה משתרר ורועה אותם… והענין, כי הנה יוסף היה מתנהג בשררה עמהם ומתגאה עליהם, ואילו פיו ימלא תוכחות והנהגת שררה
