המקורות לשני המפגשים: א. המשפט על הזכות של עם ישראל בארצו. ב. הכניסה לקודש הקודשים שבבית המקדש.
מקור א’: מדרש רבה פרשה סא פסקה ז
“וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם” (חומש בראשית פרק כה פסוק ו’)
בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה. ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים. אמרו מי הולך ודן עמהם? אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ. אמר אני הולך ודן עמהם. אם נצחתי אותם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו.
הלך ודן עמהם. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע? מיד מי אמרו ישמעאלים: אנו תובעים מידן ומתורתן אנו באים עליהם. כתיב (דברים כא) כי את הבכור בן השנואה יכיר וישמעאל בדין שייטול פי שנים. אמר להם גביעה בן קוסם: אדוני המלך אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו? א”ל הין וא”ל והכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק? אמרו לו והיכן שטר שילוח שחילק בין בניו? א”ל ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. ונסתלקו משם בבושת פנים. אמרו כנעניים: מתורתן אנו באים עליהם. בכל מקום כתיב ארצה כנען, ארץ כנען, יתנו לנו את ארצנו. א”ל גביעה בן קוסם: אדוני המלך אין אדם עושה לעבדו מה שהוא רוצה? א”ל: הין. אמר: מה כתיב (בראשית ט) ארור כנען עבד עבדים וגו’ הרי הארץ שלנו והם עבדים לאדוני המלך. ונסתלקו משם בבושת פנים. אמרו מצרים: מתורתן אנו באים עליהם: ששים רבוא יצאו מאצלנו טעונים כלי כסף וכלי זהב דכתיב (שמות יב) וינצלו את מצרים יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו. א”ל גביעה בן קוסם: אדוני המלך ס’ ריבוא בני אדם עשו אצלם רד”ו שנים מהם כספים ומהם זהבים שנוטלים בשכרן דינר ליום. ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו לק’ שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון. ונסתלקו משם בבושת פנים.
בקש (אלכסנדר מוקדון) לעלות לירושלים. אזלון כותאי ואמרו ליה: הזהר שאינן מניחין אותך להיכנס לבית קודש הקדשים שלהם. וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם הלך ועשה לו שתי אנפילאות ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות שתי רבאות של כסף. וכיון שהגיע להר הבית. א”ל: אדוני המלך שלוף מנעלך ונעול לך שתי אנפילאות שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך. וכיון שהגיע לבית קדש הקדשים. אמרו לו עד כאן יש לנו רשות להיכנס מכאן ואילך אין לנו רשות להיכנס. א”ל: לכשאצא אני משוה לך פדחתך [נ”א גביעתך]. א”ל: אם כה תעשה “רופא אומן” תקרא ושכר הרבה תיטול.
מקור ב’. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא’ עמוד א’
תנו רבנן: בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלים:
כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא דכתיב ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה.
אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון. אם ינצחוני אמרו: הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם, אמרו להם תורת משה נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם.
אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה, אלא מן התורה, שנאמר: “ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו” – עבד שקנה נכסים – עבד למי? ונכסים למי? ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו.
אמר להם אלכסנדרוס מלכא: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה.
מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה.
שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר: “וה’ נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום” – תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו.
אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס, אם ינצחוני, אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם, אמרו להם, תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהן
אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר: “ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה” – תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה.
אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה.
ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם דכתיב: ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם”.
אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות הלך ודן עמהן
אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה שנאמר: “ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות” – אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום?
מקור ג’: מגילת תענית
בעשרין וחמשה ביה אתנטילו דימוסנאי מיהודה ומירושלם
תרגום: בעשרים וחמישה בו [בסיון] הסתלקו גובי המכס מיהודה ומירושלים
אלו בני אפריקאה שבאו לדון בימי אלכסנדרוס מוקדון, לאמר ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורת משה ארץ כנען לגבולותיה.
אמר להם גביהא בן פסיסא שומר הבית לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמם. אם ניצחתים, יאמרו תורתן של ישראל נצחתנו. אם נצחוני, תאמרו לא נצחתם אלא לאדם הדיוט.
נתנו לו חכמים רשות הלך ודן עמהן.
אמר להם: וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קים? ואם כתוב בתורה ארץ כנען, הרי כתוב בתורה ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. עבד שקנה נכסים, עבד של מי והנכסים של מי? ולא דייכם שאכלתם כל השנים תבואתה ואתם צריכים להעלות לנו שכר מכל אותן שנים.
אמר להם אלכסנדרוס: מה אתם משיבים לו?
אמרו לו: תן לנו זמן עד למחר.
נתן להם זמן הלכו וישבו בינם לבין עצמם וראו שמתחייבין להם עבדים לישראל. והניחו את הארץ שזרעו באותה שנה, וברחו משם. ערב שבת בין השמשות היה.
יום שברחו עשאוהו יום טוב.
אמרו ישמעאלים: כתוב בתורה, ביום ההוא כרת ה’ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת. ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם, ונחלק עמכם.
השיב להם גביהא בן פסיסא שומר הבית: כתוב בתורה ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. וכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק.
ברחו להם.
אמרו מצריים: כתוב בתורה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב, החזירו לנו את שלנו.
השיב להם גביהא בן פסיסא: ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי, ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה, שהם שמנה מאות וששים רבוא, מנה לכל אחד ואחד, ונחזיר לכם את שלכם.
יצאו כלם בפחי נפש.
בקש אלכסנדרוס מוקדון לעלות לירושלם.
אמרו לו כותיים: שרי יהודה אין מניחין אותך ליכנס לבית קדשי הקדשים שלהם מפני שאתה ערל.
מה עשה גביהא בן פסיסא? עשה שני אנפילאות זהב, ונתן בהם שתי אבנים טובות, [שהן שוות] חמשת רבוא מנה כסף. וכיון שהגיע להר הבית אמר לו: אדוני המלך, אתיר מנעליך ואנעלך האנפילאות הללו, שהרצפה חלקה. משהגיע לבית קדשי הקדשים, אמר לו: מכאן ולפנים אי אפשר ליכנס.
אמר לו: אני נכנס וכשאצא אשווה לך גביהתך.
אמר לו: אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תיטול.
אמרו: לא זזו משם עד שהכישו נחש.
אמרו לו חכמים: עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך.
וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
א. מעשה נוסף מגביהא בן פסיסא.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא/א
אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין דחיין מיתי דמיתי חיין. אמר ליה ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין דלא הוו חיי דהוי חיי לא כל שכן? אמר ליה חייביא קרית לי אי קאימנא בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך. אמר ליה אם אתה עושה כן “רופא אומן” תקרא ושכר הרבה תטול…
רש”י סנהדרין דף צא/א
דחיי מתים – אותן שהן חיין רואין אנו שמתין, והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:
דלא הוו – אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין, אותן שהיו כבר לא כל שכן שחוזרין וחיין:
ב. גביהא בן פסיסא מאנשי מעשה היה.
מקור א’: משנה מסכת תענית פרק ג
שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוב אוֹמֵר, (משלי כג) יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתך. –
גם על גביהא בן פסיסא אמרו החכמים, כאמור לעיל במגילת תענית: יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתך
מקור ב’: ספר עבודת הקודש.
וזה סוד ישמח אביך ואמך, אביך זה הקב”ה ואמך זו כנסת ישראל והם סוד שמים וארץ…
מקור ג’: משנה מסכת סוטה פרק ט
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה.
מקור ד’: רע”ב על מסכת סוטה פרק ט משנה טו
בטלו אנשי מעשה – שעושים מעשים מופלאים כדאמרינן בתעניות [כה. ] יאמר לחומץ וידליק, ולעזים להביא זאבים בקרניהם:
ג. מקורות נוספים:
תוספתא מסכת סוכה פרק ד
א. חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות [ואומרין לפניהם] דברי תשבחות [מה היו אומרים אשרי מי שלא חטא וכל מי שחטא ימחל לו] ויש מהן [שהיו] אומרים אשרי [ילדותי] שלא ביישה את [זקנותי אלו אנשי] מעשה
ב. תוספתא מסכת סוטה פרק טו
משמת ר’ חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה.
ג. רש”י סוטה דף מט/א
אנשי מעשה – בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:
