תפילת אברהם

תמונה שלישית – תפילת אברהם

א. אברהם במערה.
ב. סיכום.

א. אברהם המערה
בכמה מדרשים מתואר התהליך שבו אברהם מגיע לאמונה בבורא עולם אחד ויחיד. במדרש המובא לקמן מובא התנאים החיצוניים שבו התחילה להיווצר אצל אברהם הקטן האמונה הזאת.
מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים זימן לו הקב”ה שני חלונות מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה הרהר בליבו מי ברא שמים וארץ ואותו התפלל כל היום כולו לשמש ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי והכוכבים הללו שריו ועבדיו עמד כל הלילה בתפלה לירח לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח אמר אין ביד אלו כוח אדון יש עליהם אליו אתפלל ואליו אשתחוה
אוצר המדרשים. מעשה אברהם ע”ה נוסחא ב’ עמוד 6
וכן מובא ברבנו בחיי על בראשית טו ז
לפי בעל המדרש, אברהם נמצא מרגע לידתו במצב המנתק אותו מסביבתו החברתית. ההתעוררות לחיפוש אחרי מקור עליון לבריאה באה ממקום טבעי בנפש. מקום מולד באדם הגורם לו לתהות אחר מקור עליון זה. זהו צורך קיומי. “הרהר בליבו מי ברא שמים וארץ ואותו”. לא השכל גורם להתעוררות הזאת אלא הרגשת הלב. ההתבוננות השכלית באה בשלב מאוחר יותר, לאחר שמתעורר הלב לכך.
ניתן לשער שכבר במערה ניסה אברהם הקטן לקבל תשובות לשאלותיו. הפגישה הישירה עם הטבע שמחוץ למערה מעצימה את התהייה ואת ההתמודדות האישית.
“התפלל כל היום כולו”. מרגע היציאה נולדת גם את הנטייה והרצון לייצור קשר רוחני עם אותה ישות עליונה.
ברם, כאן באה תפנית. בעל המדרש אינו מעצים את ההכרה אליה הגיע אברהם בגיל מאוחר יותר. ההכרה והחיבור עם ישות נסתרת המנהיגה את הבריאה ומחיה אותה. להיפך, אל ההכרה בבורא עולם אחד ויחיד, “אדון” שמנהיג את הבריאה, הגיע אברהם מתוך טעות.
באופן טבעי נוטה האדם לשייך את המקור לבריאה למה שחושיו מצליחים לקלוט. לכן, גם אברהם משייך את ההנהגה הזאת לאותם כוחות עוצמתיים הסובבים אותו בתוך הטבע: “התפלל כל היום כולו לשמש… עמד כל הלילה בתפלה לירח”
רק כאשר הוא רואה באובדן כוחם של אלו השניים – רק אז הוא מגיע למסקנה: “אין ביד אלו כוח – אדון יש עליהם”
יש בבסיס הנטייה של האדם להיפגש עם בוראו את הרצון להיפגש עמו בנצחיותו. תחושת האדם היא שאם יש מקור לבריאה הוא איננו מוגבל ומופסק. זה מה שנותן מרגוע לנפש המחפשת את ההתמדה והקביעות בחייה. לכן, מרגע שהכוח הטבעי, השמש והירח, נעלמים נחשפת באברהם הקטן הנטייה הזאת. נטיית הנפש הטבעית להיפגש עם אותה ישות עליונה בנצחיותה. להתקשר אליה בכל מצב ובהתמדה שאינה פוסקת.

ב. סיכום
ארבעה דברים מדגיש לפנינו בעל המדרש:
א. החיפוש והתהייה של אברהם אחר מקור עליון לבריאה באים מכוח אישיותו ונטייתו הרוחנית הטבעית.
ב. התנאים החיצוניים אפשרו לנטייה הזאת להתפתח גם ללא השפעה סביבתית.
ג. הנטייה לחפש מקור עליון לבריאה מלווה גם ברצון המוטבע באדם לשייך את עצמו אליו. לכן פונה אברהם בתפילה אל אותו אדון נעלם.
ד. ההכרה באדון אחד לבריאה, האדון המסתתר ואיננו נראה לעיני בשר ודם, באה לאחר טעות. טעות שבא מזהה אברהם את אותו מקור בתוך הכוחות העוצמתיים שבבריאה.
ה. בבסיס נטייתו הרוחנית יש תחושה שאותו אדון נעלם הוא דבר שאיננו מתבטל אלא מתמיד בנוכחותו ועומד תמיד בנצחיותו.

USD דולר ארה"ב
גלילה לראש העמוד