יצחק אבינו – מקורות
המקורות ל: “המשתה הגדול” וְ “צחוקה של שרה”
דיון ראשון: הספקות לגבי זהות יצחק.
המקור בתורה:
(א) וַיהֹוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: (ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
(ד) וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:(ה) וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:(ו) וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי:(ז) וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו:(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
השאלות:
שאלה א’ וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
1. אברהם קורא את בנו הנולד לו משרה: “יצחק” – כאשר ציווה אותו האלוקים:
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (בראשית יז’ יח’)
מדוע מצווה הקב”ה את אברהם לקרוא לבנו הנולד לו משרה על שם הצחוק ?
האם יש קשר בין קריאת השם, לבין צחוקו של אברהם לפני כן?
“וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד” (פרק יז יז)?
2. מדוע חוזר הצחוק כל-כך הרבה פעמים סביב לידתו של יצחק: אברהם צוחק. שרה צוחקת. ישמעאל מצחק. כל השומע צוחק?
3. לביטוי “צחוק” יש אמנם משמעות חיובית של שימחה, אך יש גם משמעות שלילית של לעג ולייצנות – האם כך גם משמעות הצחוק בתורה?
4. מדוע צריכה להופיע הולדת יצחק בצורה מגוחכת – לזקן בן מאה וזקנה בת תשעים?
5. ושאלה כללית: מה הם הדברים הגורמים לנו לצחוק?
שאלה ב’: וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק
1. מה כוונת התורה כשהיא מציינת את המשתה של אברהם כ”משתה גדול”? מי השתתף במשתה? כמה ימים נערך?
יש להעיר שביטוי זה מופיע רק במגילת אסתר פרק ב’:
(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
האם יש מקום להשוואה בין שתי המשתאות הללו?
התשובות
א. הסיבות לחשיפת נס “ההנקה” של שרה.
מקור א.
אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה היו כל אומות העולם מרננים ואומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם מה עשה אברהם אבינו הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד אברהם בן מאה שנה יוליד מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק.
אומות העולם מרננים שיצחק הוא ילד אסופי. הדבר הזה, שזקן וזקנה מולידים ילד, מעורר אצלם גיחוך וחשד שהמשתה בא לבסס את הרמאות הזאת. ביוזמה של ההנקה מעורבים אברהם ושרה
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז/א
במחזה האודיו:
ה”נציג” של אומות העולם הוא פארה, מלך יריחו דבריהם מובאים בפיו. הוא לועג ולא מאמין, שאכן אברהם ושרה ילדו ילד בזיקנותם.
היונקים – בני נשות גדולי העולם שבאו למשתה.
מקור ב.
אלה תולדות יצחק למה חזר ואמר אברהם הוליד את יצחק אלא שהיו מרננין אחריהם ואומרים אפשר זקן בן מאה שנה וזקנה בת תשעים שנה מולידין אין זה בנה אלא שהביאה אותו מן השוק וכן אתה מוצא בשעה שגמל אברהם את יצחק עשה משתה וזימן כל גדולי המלכות אף שרה קראה כל נשותיהן לסעודה מה עשו אותן הנשים עכשיו יודע הדבר אם הוא בנה ואם לאו כל אחת ואחת הביאה בנה עמה ולא הביאה מניקתה מיד היו הבנים בוכין וכל אחת אומרת שכחתי ולא הבאתי מניקתי באותה שעה היה שופע ויורד חלב מדדיה של שרה ונטלה כל בניהן והניקה אותן שנאמר הניקה בנים שרה (בראשית כא) וכן כולן אומרות באמת הניקה בנים שרה ולכך נאמר אברהם הוליד את יצחק:
כנ”ל שהיו בני דורו של אברהם מרננים (לועגים וחושדים) שיצחק ילד שנאסף מן השוק.
אמנם, לפי מדרש תנחומא, היוזמה של ההנקה היא של נשות המלכים. היונקים הם בני המלכים, כנ”ל.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז/א
במחזה האודיו.
אדיה: “נו מורא מה קורה?
מורא: כמה תינוקות הם הביאו אליה? “… וכדומה.
מקור ג.
מיום שנבראו שמים וארץ לא ילדה אשה לתשעים שנה עד שבאת שרה וילדה לתשעים שנה לבד חוה ושמעו כל מלכי הארץ ולא האמינו מה עשה הב”ה הוביש את שדי נשיהן שנ’ וידעו כל עצי היער אלו אומות העולם אני ה’ השפלתי עין (עץ) גבוה זה נמרוד והגבהתי עץ שפל זה אברהם אבינו הובשתי עץ לח אלו שדי נשי אומות העולם הפרחתי עץ יבש אלו שדי שרה והיו מביאין את בניהם אצל שרה ומניקה אותם בשלום שנ’ הניקה בנים.
פרקי דרבי אליעזר פרק נא
הנלמד:
כנ”ל כל מלכי הארץ לא מאמינים לנס שנעשה לאברהם ושרה. אמנם, לפי הפרקי דרבי אליעזר, היוזמה להנקה היא של הקב”ה. היונקים הם בני מלכים, כנ”ל.
במחזה האודיו:
מורא: משונה מאז אתמול הפסיקו כל המיניקות להיניק.
אדיה: אף פעם לא שמעתי על מחלה כזאת….” וכדומה.
מקור ד.
אלא בשעה שילדה שרה את יצחק היו אומות העולם אומרים בנה של שפחה הוא ועושה היא עצמה כאילו היא מניקה אותו באותה השעה אמר לה (אברהם) שרה מה את עומדת אין השעה הזו של צניעות אלא עמדי והפריע עצמך בשביל קדושת השם עמדה שרה והפריעה עצמה והיו שני דדיה מוריקים חלב כשני זינוקים של מים כמה שכתב ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה (שם שם ז’) אמר רבי פנחס הכהן בן חמא בש”ר חלקיה קמתו של אברהם הובישה ונעשת מלילות מי מלל לאברהם והיו אומות העולם מביאים את בניהם אצל שרה שתניק אותם לקיים מה שנאמר הניקה בנים שרה ויש מהם שהיו מביאים את בניהם באמת שתניק אותם ויש מהם שהיו מביאים את בניהם לבדוק אילו ואילו לא הפסידו א”ר לוי אילו שבאו באמת נתגיירו זהו שאמר הניקה בנים שרה מהו הניקה בנים שנתבנו בישראל ואילו שבאו לבדוק אותה אמרו רבותינו נתגדלו בעולם הזה פרוקופאות וכל גרים המתגיירים בעולם וכל יראי שמים שיש בעולם מן אותם שינקו מן חלב של שרה הוי אם הבנים שמחה זו שרה.
פסיקתא רבתי פרשה מג
הנלמד:
כאן החשד של אומות העולם הוא שיצחק בן שיפחה. יתר על כן החשד הוא ששרה מציגה את עצמה כמניקה. אברהם הוא היוזם לחשיפת נס ההנקה. אברהם. היונקים הם בני המלכים, כנ”ל.
א. שרה הסתירה מסיבות של צניעות את הנס שארע בגופה.
ב. חשדם של אומות העולם, הוא שגרם לאברהם לבקש משרה, שתחשוף את הנס ותיניק את התינוקות.
במחזה האודיו:
אברהם לתלמידיו: מזה שנתיים ששרה מסתירה את הנס שארע בגופה (מטעמי צניעות).
אברהם לשרה: “אין ברירה” – עלינו לחשוף את הנס.
מקור ה.
ר’ ברכיה בשם ר’ לוי את מוצא כיון שילדה אימנו שרה את יצחק היו אומות העו’ אומ’ חס ושלום לא ילדה שרה את יצחק אלא הגר שפחת שרה היא ילדה אותו מה עשה הקב”ה ייבש דדי נשותיהם של אומות העולם והיו מטרונות שלהם באות ומנשקות עפר רגליה של שרה ואומרות לה עשי מצוה והניקי בנינו והיה אבינו אברהם או’ לשרה שרה אין זו שעה של הצניע קדשי שמו של הקב”ה ושבי בשוק והניקי בניהם הד”ה דכת’ הניקה בנים שרה (בראשית כא ז) בן אין כת’ כן אלא בנים והלא הדברים קל וחומ’ מה אם בשר ודם שבאת לו שמחה שמח ומשמח את הכל כשיבוא הק’ לשמח את ירושלם על אחת כמה וכמה שוש אשיש בי”י (ישעיה סא י):
פסיקתא דרב כהנא – פסקא כב אות א
הנלמד
החשד הוא שיצחק בנה של הגר (שיפחה?) . היוזמה להנקה היא של הקב”ה בעקיפין ושל אברהם. התינוקות של נשי אומות העולם.
במדרש זה מובלט עוד יותר:
א. מדוע היה קשה לשרה לחשוף את הנס שארע בגופה.:
ב. דרישתו של אברהם לחשוף את הנס. נובעת מאי האמון של אומות העולם.
במחזה האודיו:
שרה לאברהם: “הנס שארע בגופי יהפך שיחת היום בשווקים?…”
מקור ו.
ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה ר’ פנחס משום רבי חלקיה מי אמר מי דבר אין כתיב כאן אלא מי מלל רמזו שהוא מוליד למאה שנה מנין מל”ל ר’ פנחס אמר קומתו של אברהם אבינו היתה יבשה ונעשה מלילות היניקה בנים שרה היניקה בן אין כתיב כאן אמנו שרה היתה צנועה יותר מדאי אמר לה אבינו אברהם אין זו שעת הצניעות אלא גלי את דדיך כדי שידעו הכל שהתחיל הקב”ה לעשות נסים גלתה את דדיה והיו נובעות חלב כשני מעינות והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהם ממנה והיו אומרות אין אנו כדי להניק את בנינו מחלבה של צדקת רבנן ורבי אחא רבנן אמרי כל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים רבי אחא אמר אף מי שלא בא לשם שמים ניתן לו ממשלה בעוה”ז כיון שהפליגו עצמן בסיני ולא קבלו את התורה נטלה מהם אותה הממשלה:
מדרש רבה בראשית פרשה נג פסקה ט
הנלמד:
שוב מובלטת צניעותה של שרה.
דבר טיבעי ומובן מאליו הוא שאישה אינה מעונינת, שאנשים זרים ידברו על שינויים שחלו בגוף שלה..
במחזה האודיו:
אברהם אומר לתלמידיו: מזה שנתיים שהיא מסתירה את הנס שארע בגופה.
עידנתי את הדברים והבאתי אותם בצורה סמויה.
סיכום.
העיון במדרשים (כולל באגדת הש”ס בבא מציעא) מראה עד כמה חשוב לחז”ל הגיחוך וחוסר האמון, שמלווים את הולדת יצחק. ונראה, שעצם הופעת יצחק בעולם והפקידה של שרה על-דרך הנס היא עיקר גדול: הנס בא להראות שכל הופעת ישראל בעולם היא היפך הטבע והחוקים הנוקשים שלו.
הלעג וחוסר האמון הם תגובה טבעית לדבר בלתי רגיל. יוצא מגדר הטבע – כאשר זקן וזקנה מולידים ילד בגיל כל-כך מופלג.
אך הלעג הופך לשחוק של שימחה והתפעלות, כאשר נגלה לעין-כל נס הלידה. הנס נחשף על-ידי ההנקה של ילדי המלכים.
כל אלו משמשים יסוד העלילה בשתי הקלטות הראשונות:” המשתה הגדול” ו”צחוקה של שרה”
כמו כן הוספתי חלקים נוספים המאירים את דמותו של אברהם איש החסד. השפעתו המיטיבה על כל סביבתוו – משכין שלום בין אויבים, עוזר לכנעניים בעת צרה וכדומה.
דיון שני: ישמעאל מצחק על המשתה.
המקור בתורה
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
השאלות
השאלות:
1. למה כוונת התורה בביטוי: “מצחק”?
2. האם התעורר ישמעאל לצחוק זה מעצמו, או אולי מישהו השפיע עליו?
3. האם צחוקו של ישמעאל בא בזמן המשתה או לפניו?
תשובות:
מקור א.
ואומר אני (רשב”י) בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד כי לא יירש עם בני אפי’ שאינו יצחק ועם יצחק אע”פ שאינו בני ועם יצחק אע”פ שאינו בני קל וחומר עם בני עם יצחק:
תוספתא סוטה פרק ו’
מקור ב.
ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד כי לא יירש עם בני אפי’ שאינו יצחק ועם יצחק אע”פ שאינו בני קל וחומר עם בני עם יצחק:
מדרש רבה פרשה נג יא
הנלמד:
א. ישנה קבוצה גדולה של אנשים שמאמינה ושמחה בהולדת יצחק לאימו שרה.
ב. מדברי ישמעאל עולה שהשימחה של האנשים קשורה בירושה של יצחק את אביו, אברהם.
ג. ישמעאל אומר לכולם שאל להם לשמוח – כי הוא היורש העיקרי – על-פי דין.
מקור ב.
והנכון בעיני שהיה זה ביום הגמל את יצחק וראתה אותו מלעיג על יצחק או על המשתה הגדול, ולכך אמר הכתוב “את בן הגר המצרית” ולא אמר “את ישמעאל” מצחק, וכן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי אמרה העבד המלעיג על אדוניו חייב הוא למות או להלקותו, ואיני רוצה רק שתגרש אותו מאתי ולא יירש בנכסיך כלל עם בני שהוא בן גבירה ואמרה שיגרש גם אמו, כי לא יוכל הנער לעזוב את אמו ועזב את אמו ומת.
רמב”ן על בראשית פרק כא פסוק ט
מקור ג.
את בן הגר המצרית. חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו כאמרם ז”ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה: מצחק. מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם באמרו שנתעברה מאבימלך והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה:
בעל הספורנו על התורה. בראשית פרק כא פסוק ט
הנלמד:
א. צחוקו של ישמעאל היה בזמן המשתה ולא בזמן הלידה.
ב. בזמן המשתה היה מלעג על כך שיצחק איננו הבן של שרה.
ג. היוזמה לצחוקו של ישמעאל על המשתה היתה של ליצני הדור.
השאלות:
כיצד היה מלעג ישמעאל בזמן המשתה? האם עבר ממלך למלך ואמר לו בצורה פרטית? או אולי עשה מעשה לעין כל, אשר שם ללעג את המשתה?
במחזה האודיו:
הלעג של ישמעאל הולך ומתחזק מרגע הלידה ועד המשתה. בתחילה הוא לועג על ירושת יצחק ואחר-כך, בהשפעת ליצני הדור, הוא מלעג על עצם היות יצחק ילדו של אברהם. השמטתי את החשד שנתעברה שרה מאבימלך מטעמים שונים, בעיקר חינוכיים.במקומו הוספתי על פי התלמוד בבלי בבא-מציעא (לעיל) את הטענה שיצחק הוא ילד אסופי.”כולם” שמחים בבואם למשתה. וישמעאל “אמר” לכולם את דברי לעגו – על-ידי ההצגה שכתב עבורו פארה, מלך יריחו. ההצגה חושפת את החשד וחוסר האמון, שמסתתר מתחת לפני השטח וגורמת לרצון לעזוב את המשתה.
דיון שלישי: עוג, אויב אברהם.
המקור בתורה
וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:
בראשית פרק יד
השאלות
מיהו הפליט בה’ הידיעה?
התשובות:
מקור א.
ויבא הפליט – לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה והוא שכתוב כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו הרפאים בעשתרות קרנים… ומתכוין שיהרג אברם וישא את שרה:
רש”י על בראשית פרק יד פסוק יג
הנלמד:
א. עוג מכיר את אברהם ושרה ויודע ששם ימצא מפלט.
ב. יחסו של עוג אל אברהם ושרה מלא סתירות – מצד אחד, חושק בשרה וביופיה ומצד שני, חפץ במותו של אברהם.
השאלות:
כיצד ניתן להבין קשר זה של עוג לשרה – אישה שכולה חסד וצדקות של מעשים טובים?
מקור ב.
כי בידך נתתי אותו אמר הקב”ה כבר פסקתי דינו מימות אברהם כיצד בשעה שנשבה לוט בן אחיו ובא עוג ובישר את אברהם שנאמר (בראשית יד) ויבא הפליט אמר ר”ל משום בר קפרא פליט היה שמו ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם עסוק במצות בעוגות הפסח ולא בא לשם שמים אלא לשם נויה של שרה אמר בלבו הריני מבשר אותו והגדוד הורגו ונוטל אני את שרה אשתו אמר לו הקב”ה אי רשע כך אמרת חייך שאני נותן לך שכר רגליך ומאריך לך שנים ומה שחשבת בלבך הריני הורג אברהם ונוטל את שרה ביד בני בניה עתיד אותו האיש ליפול.
ד”א כי בידך נתתי אותו כי בידך אתננו אין כתיב כאן אלא כי בידך נתתי אותו כבר פסקתי את דינו מימות יצחק כיצד בשעה שמל אברהם את יצחק בנו עשה משתה וקרא לכל מלכי כנען שנאמר (בראשית כא) ויעש אברהם משתה גדול וגו’ מהו גדול שכל גדולים היו שם אף עוג היה שם באותה שעה אמרו לו לעוג לא כך היית אומר אברהם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד כיון שראה את יצחק אמר מהו זה אין זה כלום באצבעי אני הורגו אמר לו הקב”ה כך אמרת ע”מ שתראה אלפים ורבבות יוצאים ממנו ובידם אותו האיש עתיד ליפול.
מדרש רבה דברים פרשה א פסקה כה
הנלמד:
א. עוג בא לבקש עזרה מאברהם.
ג. עוג כפוי הטובה חומד את אשת אברהם, שרה, בעבור יופייה.
ד. עוג נוכח במשתה.
ה. עוג מרגיש מאוים עלי-ידי אברהם ולכן רצונו להתנקש בחייו של יצחק, ממשיך דרכו.
ו. דרכו של עוג להילחם היא כוחנית.
במחזה האודיו:
עוג מכיר בכוחו של אברהם. נמשך אל החסד שלו – אל “חוט החסד המשוח על פניה של שרה” (יופיה המיוחד). אבל מצד שני נלחם במשיכה זו.
מצב זה של סתירה בנפשו יוצר אצלו את הרצון ל”חסל את יצחק”
דיון רביעי: מלכי כנען במשתה.
המקור בתורה:
(ו) שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ:
ספר בראשית פרק כג
מקור א’:
ויעש אברהם משתה גדול – אין ספק שהיו גדולי הארץ באותו משתה כי היה הפלא גדול ביצחק, גם העושר בבית אברהם רב, ואפשר שהיו שם מלכים ויועצי ארץ, שכבר מצינו שהיו מלכי הארץ דורשים שלומו ורוצים לכרות ברית עמו, אבל מפני שהיה ענין משתה ושמחה לא נתפרשו שמותם.
רבינו בחיי על בראשית פרק כא פסוק ח
מקור ב.
שהיו שם גדולי הדור. דאם לא כן למה כתב כאן “משתה גדול”.
גור אריה על בראשית פרק כא פסוק ח
מקור ג.
אבל היו האבות כלם כמלכים, ומלכי גוים באים לפניהם וכורתים עמהם ברית,
רמב”ן על בראשית פרק כה פסוק לד
הנלמד:
א. אברהם היה איש חברה ומדינאי בעל השפעה.
ב. השפעתו של אברהם אינה נובעת ממלחמות וכיבושים, אלא מכוח אישיותו ודרכו המיוחדת.
ג. השפעה זו היתה אפילו על מלכי כנען ונשותיהם – עד שכולם רצו את קירבתו.
השאלות:
1. כיצד הצליחו אברהם ושרה להשפיע על אנשים כנעניים אלו, שאליהם נאמרה קללת נוח: בבראשית פרק ט: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו “, אנשים אלו, שהיו אבות אבותיהם של עמי כנען, בעלי התרבות המושחתת והמרושעת, שנצטוונו יותר מאוחר להשמידה?
2. באיזה “שפה” דיברו איתם ולימדו אותם את דרכם?
במחזה האודיו:
נראה שמעמדו וכוחו המדיני של אברהם התבססו על השכנת שלום בין אויבים. כוח החסד והעזרה לכל אדם בצרה ונתינה ללא כל תמורה. ברור שכל זה מבוסס על ההכרה בכוחו וביכולתו כאיש רוח בעל כוחות מיוחדים. אך כדי ללמד את סביבתם האלילית מהו חסד, נאלצים אברהם ושרה ל”דבר” איתם בשפתם, לפי יכול הקליטה שלהם:
א. אברהם מפשר בין מורא מלך ערד ואדיה מלך הגלגל.
ב.. פארה, מלך יריחו פונה אל המלכים ומזכיר להם שכולם אוהבים את אברהם ולכולם הוא עזר בעת צרה.
ג. שרה עורכת תצוגת אופנה של שמלות יוקרתיות לנשות המלכים ואז מלמדת אותן מהי נתינה ללא צפיה לתמורה. – היא מגשימה את חלומותיהן.
לסיכום.
לאברהם הייתה השפעה גדולה בכנען. מעמדו היה מכובד מאוד והשפעתו רבה. מעמד זה נוצר מכוח הנהגת החסד שלו. ברור שהנהגה זו לא יכלה להתברר לאותם מלכי האומות, אלא בשפתם שלהם.
לכן אברהם דורש מבאי המשתה לפתוח דף חדש ביחסים ביניהם. לכן שרה עורכת תצוגת אופנה (כמובן לפני הנשים ועל פי גידרי ההלכה) שבסופה היא מחלקת להם בחינם שמלות יוקרתיות.
השפעה גדולה זו יוצרת גם פחד וחשש אצל חלק מן המלכים – עוג ופארה, מלך יריחו.
דיון חמישי: גודל הנס שבהולדת יצחק
המקור בתורה:
בראשית פרק כא
(א) וַיהֹוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים.
השאלות:
1.מהו הנס שנעשה לשרה?
2. האם הנס היה ענינה הפרטי של שרה, או שהיתה לו השפעה על כל הדור ההוא?
התשובות:
מקור א.
רבי יהודה אמר כאשר אמר ליתן לה בן כאשר דבר לברכה בחלב א”ל רבי נחמיה והלא כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקב”ה לימי נערותיה רבי אבהו אמר נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהון מונין לה וצווחין לה עקרתא ר’ יהודה בשם ריש לקיש עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב”ה עיקר מטרין.
מדרש רבה בראשית פרשה נג פסקה ה
מקור ב.
[ח] ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. וברש”י ויגמל לסוף כ”ד חודש. והנה פשוט הוא דהמשתה היא בגדר הודיה על הנס, וצ”ע למה חיכה אברהם עד סוף כ”ד חודש ולא עשה המשתה ביום הולדת יצחק שזה הרי היה גוף הנס. ונראה דהנה לעיל (י”ז ט”ז) כתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה וכו’. בהנקת שדים ע”ש, ומבואר שהיו ב’ נסים אצל שרה דחוץ ממה שהולידה הוצרכה לברכה ונס מיוחד שתוכל להניק, וזה מבואר גם כאן בפסוק ז’ ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו והזכירה כאן ב’ הנסים שנעשו לה, ולכן עשה אברהם המשתה ביום הגמל את יצחק דאז נגמר הנס דאז גמרה להניקו:
הגרי”ז הלוי על בראשית פרק כא פסוק ח
הנלמד:
א. לכל הדעות הנס מורכב משניים: 1. עצם הלידה. 2. התחדשות יכולת ההנקה של שרה.
ב. ר’ אבהו מרחיב את הנס על כל גופה של שרה.
ג. אומות העולם כינו את שרה “העקרה”.
ד. ריש לקיש מרחיב את הנס עוד יותר: לא רק התחדשות היתה כאן, אלא הקב”ה ברא בריאה חדשה – יש מאין.
מקור ג.
(ח) ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים ר’ ברכיה בר’ יהודה ברבי סימון בשם רבי שמואל ברבי יצחק ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה כך שרה נפקדה אחרים מה איכפת להם אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חרשים נתפקחו הרבה סומים נפתחו הרבה שוטים נשתפו נאמר כאן עשייה ונאמר להלן (אסתר ב) והנחה למדינות עשה מה עשייה שנא’ להלן ניתן דורייה לעולם אף עשייה שנא’ כאן דורייה לעולם ור’ לוי אמר הוסיפו על המאורות נאמר כאן עשייה עשה לי ונאמר להלן ויעש אלהים את שני המאורות:
מדרש רבה בראשית פרשה נג פסקה ח
מקור ד.
דבר אחר וה’ פקד את שרה אמר רבי יהודה בר’ סימון בשם ר’ חנין בשם ר’ שמואל בר’ יצחק כל עקרות שהיו בעולם נפקדו עם שרה ועיברו עמה וכשילדה ילדו כולם עמה היא ששרה אומרת צחוק עשה לי האלהים כל השומע יצחק [לי] (שם כ”א ו’) ראובן שמח ושמעון עסוק בקרדומו בשדה ומה שמחה יש לו אלא שכל עקרות שהיו בעולם נפקדו עמה היא שכתב וה’ פקד את שרה ולא זו בלבד אלא כשילדה שרה כל סומא שהיה בעולם נפתח וכל פסח [נעשה] שוה וכל אלם נפקח וכל שוטה נתרפא. משל למלך שהיה לו אוהב (והגיע) [והגיעו] שמחה המלך מבקש להראות כמה אוהבו מכובד עליו נתן (בריות) [דוריות] שיפתח הפילקיות ומהיכן אתה דורש כך דכתב ויעש אברהם משתה גדול (שם שם ח’) גזירה שוה כתב הכא משתה גדול וכתב התם ויעש המלך משתה גדול (אסתר ב’ י”ח) מה משתה גדול האמור להלן והנחה למדינות עשה (שם) פיתח הפילקיות אף [כאן] כל שוטה וסומא ואלם שבעולם נתרפאו.
פסיקתא רבתי פרשה מב
הנלמד:
ממקורות אלו עולה ש:
א. הנס של שרה לא היה רק ענין פרטי שלה, אלא נתפשט על כל הדור ההוא.
ב. הניסים נעשו לבעלי מומים אשר נתרפאו ממחלותיהם.
ג. הניסים נעשו בשעה שנפקדה שרה. – הוא יום הלידה.
ד. יש דעה שהניסים קשורים למשתה הגדול, אותו עשה אברהם ביום היגמל את יצחק קשר הדוק.
השאלות:
1. האם מדובר דווקא על יום מסוים שבו נפקדה שרה?
2. האם ידעו בעלי המומים שנתרפאו בזכות שרה?
במחזה האודיו:
הנס הוא נס כללי – כל העולם שותף לצחוקה של שרה ומתרפא יחד עם גופה. הריפוי הוא של כל דבר פגום בעולם.
נעשה מיזוג שתי הדעות: מדובר על תקופה של פקידה – תקופה הנמשכת שנתיים – מרגע הלידה ועד “המשתה הגדול” הדבר הולך ומתברר על-ידי אימו של הילד, גפן: ישנם שמועות. נרת, חשה שיש אמת בשמועות. היא מבינה בהרגשתה היתרה על בעלה פארה, הליצן, שיש בכוחה של שרה “פתרון על-טבעי” לבעיית עיוורונו של בנה.
מקור ה.
אמר רבי חנינא בן לוי דבר גדול ומעולה יותר מזה שבאותו היום (נולד) [שנולד] בו יצחק הוסיף הקב”ה אור של גלגל החמה ארבעים ושמונה פעמים כנגד מה שיש בו ועל שהיה העולם הזה שלכם ושל אחרים גנזתי אותו כשיבא העולם שלכם אני מחזירו לכם והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיה ל’ כ”ו) ואינו זורח אלא לכם וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג’ כ’):
דבר אחר וה’ פקד את שרה זש”ה וידעו כל הגוים [וגו’] כי אני ה’ בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה [אני ה’ דברתי ועשיתי] (יחזקאל ל”ו ל”ו) (כל) [על] מה שהיו השילטונים והשלטוניות (מחסרו’) [מחסדות] את שרה (וקוראה) [וקוראים] אותה עקרה עליהם הוא אומר אני ה’ בניתי נהרסות זה אברהם ושרה שהיו הרוסים ואברהם ושרה זקנים (בראשית י”ח י”א) נטעתי הנשמה לאותה שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה (שם שם י”ב) אני ה’ דברתי ועשיתי [וה’ פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה’ לשרה כאשר דבר. תנחומא פרק מב
הנלמד:
א. המאורע של פקידת שרה ולידת יצחק איננו רק אירוע פרטי-אישי, אלא ענין נשגב ועצום לעין ערוך מתפיסתנו הרגילה. פקידה זו קשורה בעמקי תעלומה של בריאת העולם ובשינויים שיהיו בו לעתיד לבוא.
ב. הנס שנעשה בגופם של אברהם ושרה הוא כבריאה חדשה – של נטיעת נשמה בגוף.
מקור ו.
כיצד מלמד שכל צדיק וצדיק לעולם הבא עתיד לחיות אלף שנים ולא כהתה עיניהם מלראות כימי נערותם ולא נס מבשרם ומעצמם לחה ידי שנות ולאחר אלף שנים עתיד להעלות להם גופים ודדים כקטנים אחד האנשים ואחד הנשים וכל אחד ואחד מהן נולדים להם סימני נערות וחוזרין כולן לימי נערותן שנאמר (שם מ לא) וקוי ה’ יחליפו כח ואומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו היו לא נאמר אלא יהיו שהן עתידין לחזור לימי נערותן ואם תמיה אתה על הדבר בא והסתכל באברהם ושרה שנאמר (בראשית יח יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה וכתיב (שם כא ז) ותאמר מי מילל אף צדיקים לעולם הבא כך מפני שהן רואין פני השכינה ושובעין מזיו הגבורה וכל כך הללו למה אינו אלא מן הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים צב טז) כי ישר ה’ צורי וגו’ ואלף שנים בעיניו של הקדוש ברוך הוא יום אחד שנאמר (שם צ ד) כי אלף שנים בעינך כיום אתמול סליק פירקא:
בתי מדרשות חלק ב – מדרש אלפא ביתות מסכתא שטן
מקור ז.
אמר ליה משמיה דרב וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) [אסי] מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק…
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיט/ב
מקור ח.
ויצחק הוא הראשון שנימול לח’ להיות מלידה מבטן מקודש להש”י שזהו השורש דישראל המקודשים להש”י בתולדה בלא השתדלותם ועכ”נ בו צחוק עשה וגו’ כל השומע יצחק וגו’ שנתרבה הצחוק והחדוה בעולם בלידתו ונא’ ויעש *משתה* *גדול* ביום הגמל וגו… כי שמחת ה’ במעשיו היינו בעולם שברא נשלם אז בלידת יצחק. ומילתו לח’ שזהו האות הברית שבבשרו דמקודש לשמים. דע”ז הי’ כלל הבריאה בשביל ישראל. ובפסחים [ע”ט ב’] פי’ על הסעודה דלעתיד כשיגמול חסד עם זרעו של יצחק. היינו כשיבורר מעלת וקדושת ישראל אחר כל הבירורין שעברו עליהם בכל ימי עוה”ז בכל הדורות בכלל ובפרטים…
ר’ צדוק הכוהן מלובלין. ישראל קדושים אות [ח] ד”ה ויצחק*
הנלמד:
א. הנס שנעשה לשרה הוא בבחינת “תחית המתים”. אותה תקופה מופלאה, שתהיה בעתיד, הופיע בפרק זמן קצר בהיסטוריה אצל שרה בצורת נס חזרת גופה לנערותו.
ב. המשתה שערך אברהם ביום הגמל את יצחק משווה לסעודה אותה יערוך הקב”ה לישראל באחרית הימים.
סיכום: בעלילה: “המשתה הגדול” ו”צחוקה של שרה”: גפן המוחבא על-ידי אימו, נרת. הצער של שרה, שהוא בבחינת “תפילתו של צדיק”. התפילה המהפכת את מצבו של גפן וגורמת לו להתרפא מעיוורונו. ודרך אגב גם מבטלת את תוכניתו של פארה להרוס לאברהם את המשתה.
יש כאן תהליך ריגשי שהמקשיב עובר: מתפיסה “ריאליסטית”, שאינה מכירה בניסים ואף נלחמת בהם, עד לניפוץ אותה התפיסה לרסיסים, כאשר מתגלה עובדת הנס שארע לשרה בגופה.
הכל הוא הרחבה ובנין על דרך עלילה ודמויות כדי לקרב את דעתנו אל המדרשים המוזכרים לעיל.
ליצור אצל הילד התפעלות ריגשית מגודל הנ.ס שבהולדת יצחק ולקרבו אל מימד זה, שכיום אנו כל-כך רחוקים מפגישה עימו.
*********************************************************************************
מקורות נוספים:
א. פרוש אברבאנל על בראשית פרק א’ פסוקים א’ – ח’
עיקרי דבריו:
1. ה’ ייעד לשרה את הלידה, אך לא את ההנקה. זו הסיבה שאברהם עושה משתה דווקא ביום היגמל יצחק מהנקתו.
2. ישמעאל מצחק מהמשתה שעשו – להלעיג על מעשיה של שרה.
3. ישמעאל היה משתעשע בבית כבן יחיד, המשתעשע בירושתו והיה מוחזק כיורש, אהוב על אביו וכל בני הבית משרתים אותו.
(ז) ויקרא אברהם את שם בנו יצחק יצא חוק לעולם ניתן דורייה לעולם
(ב) אלה תולדות יצחק זשה”כ גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כג) כנגד מי אמרו שלמה לא אמרו אלא כנגד יצחק שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים שמים וארץ חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומפני מה היו שמחים שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג) ואין בריתי אלא יצחק שנאמר ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית יז): מדרש תנחומא תולדות פרק ב
דיון שישי: גירוש ישמעאל. המקור בתורה (י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
השאלות:
א. מה גרם לשרה לצעד כזה קיצוני כמו גרוש?
ב. האם מלבד הנבואה האלוקית היו לאברהם גם סיבות נוספות לגירושו של ישמעאל?
מקור א’
אמר ר”ש בן יוחאי הגר בתו של פרעה היתה וכיון שראה פרעה מעשים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר הה”ד (בראשית ט) ולה שפחה מצרית ושמה הגר הא אגריך אף אבימלך כיון שראה נסים שנעשו לשרה בביתו נטל בתו ונתנה לו אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית הזה ולא גבירה בבית אחרת הה”ד (תהלים מה) בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר מדרש רבה בראשית פרשה מה פסקה א:
מקור ב’
ותלך ותתע – חזרה לגלולי בית אביה (ב”ר): רש”י על בראשית פרק כא פסוק יד
מקור ג’
אלא ברא דהגר המצרית איהו אהדר לחולקא דאמיה בג”כ ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וכי ס”ד דקני לה שרה או לברה אי הכי לא אודי קב”ה עמה דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אלא בגין דחמאת ליה בכו”ם ואמיה אולפא ליה נמוסי דכו”ם (לימדה אותו נימוסי עבודה זרה) בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי ובג”כ אודי עמה קב”ה. זוהר חלק א דף קיח/ב הנלמד:
משלושת המקורות עולה ש:
א. הגר הייתה בת מלך פרעה. היא קיבלה חינוך מצרי ברמה הגבוהה ביותר.
ב. היא לא ראתה פגם בלימוד מנהגי תרבויות העבודה זרה ששלטו אז בעולם.
ג. היא לא הפנימה את תפיסת עולמו של אברהם וברגע של מצוקה עזבה אותה.
במחזה:
נחשף הפסל וקשריה של הגר עם התרבות עליה גדלה. היא לא רואה את האסון שבהחזקת פסל מצרי כמזכרת
רצונו של ישמעאל להבין את עברה של אימו, הגר, במצרים, הוא תחילתו של תהליך הניתוק מבית אברהם.
אמנם ישמעאל, אשר קיבל את החינוך של אברהם מילדותו מזדעזע. אך הזעזוע הוא חיצוני – הוא מאיים
על מעמדו כיורש. מקור ד’ וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר ביתו של אבינו אברהם ותרנים היו שנאמר וישכם אברהם בבקר ויתן אל הגר שכן דרך עבדים שיהיו ממלאים כדים על שכמם על שכמה ואת הילד בן כ”ז שנים ואת אמרת שם על שכמה אלא מלמד שהכניסה בו [שרה] עין רעה ונכנסה בו חמה ואכאבית תדע לך שכן דכתיב ויכלו המים מן החמת שכן דרך החולה להיות שותה הרבה ובכל שעה ותשלך את הילד תחת אחד השיחים… מדרש רבה בראשית פרשה נג פסקה יג הנלמד:
1. חזרו ישמעאל להיות עבדים.
ב. ישמעאל היה חולה בזמן הגרוש.
ג. ישמעאל היה בן עשרים ושבע בזמן הגירוש.
מקור ה’ השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ’ וישכם אברהם בבקר ויקח וכו’ וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע”ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ’ ותלך ותתע וכו’ בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו… פרקי דרבי אליעזר פרק כט
הנלמד:
א. החזיר אברהם את הגר למעמד של שיפחה והלבישה בבגדי עבדות
ב. אברהם ליווה אותם והראה להם את הדרך.
ג. ישמעאל בן שבע-עשרה בזמן הגירוש.
מקור ו’
ותלך ותתע – חזרה לגלולי בית אביה (ב”ר): רש”י שם
מקור ז’
(יב) אשר ילדה הגר המצרית – כלו’ אין זה בנו הנקרא על שם זרעו אלא בן שפחה. אבל ביצחק כתוב לפנינו אלה תולדות יצחק בן אברהם. כיצד הי’ בנו. אברהם הוליד את יצחק כלו’ זה הוא עיקר תולדתו של אברהם כמו פרץ הוליד את חצרון וגו’ רשב”ם על בראשית פרק כה פסוק יב
מקור ב’
מדרש רבה בראשית פרשה נג פסקה יא
(יא) ותרא שרה את בן הגר המצרית אמר רבי שמעון בן יוחאי רבי עקיבא היה אומר בו דבר לגנאי ואני אומר בו דבר לשבח דרש רבי עקיבא (בראשית כא) ותרא שרה וגו’ אין מצחק אלא גלוי עריות היך מד”א (שם לט) בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי מלמד שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן תני רבי ישמעאל אומר אין הלשון הזה של צחוק אלא עבודת כוכבים שנאמר (שמות לב) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימוסיות וצד חגבים ומקריב עליהם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים היך מה דאת אמר (שמואל ב ב) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו רבי עזריה משום רבי לוי אמר אמר ליה ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקינו בשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק הדא הוא דכתיב (משלי כב) כמתלהלה היורה זקים וגו’ כן איש רמה את רעהו ואומר הלא מצחק אני ואומר אני בו דבר לשבח אין לשון הזה של צחוק אלא לשון ירושה שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים אמר להם ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים שמתשובת אמנו שרה לאברהם כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד כי לא יירש עם בני אפי’ שאינו יצחק ועם יצחק אע”פ שאינו בני ועם יצחק אע”פ שאינו בני קל וחומר עם בני עם יצחק: תוספתא מסכת סוטה פרק ו הנלמד:
תוספתא זו משמשת מקור הרחבה לכל האירועים סביב גרושו של ישמעאל:
א. פיתוי יצחק לעבוד עבודה זרה.
ב. ירי החיצים ביצחק.
מסיבות של צניעות התעלמתי משיטתו של רבי עקיבא.
ההרחבה נעשתה על דרך המיצוע בין שיטות – אלו המגנות את ישמעאל בנו של אברהם ומורידות אותו לדרגת עובר עבירות מתוך קילקול נפשי. לבין רשב”י (החולק על רבו, רבי עקיבא) האומר בישמעאל דבר של שבח – שעירער על הירושה.
כלומר שאין כאן קילקול נפשי, אלא רצון להוריד את יצחק ממדרגתו הרוחנית – שבגללה נקט ישמעאל בפעולות קיצוניות של עבודה זרה וכדומה.
יש להעיר שרשב”י בזוהר חלק א דף קיח/ב מכריע ששרה ראתה בו מתעסק בעבודה זרה.
“אלא בגין דחמאת ליה בכו”ם ואמיה אולפא ליה נמוסי דכו”ם בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת…”
דיון שביעי: יחסו של אברהם לישמעאל
המקור בתורה
ספר בראשית פרק יז
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
(כ) וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל:
(כא) וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה לַמּוֹעֵד הַזֶּה בַּשָּׁנָה הָאַחֶרֶת:
השאלות
א. מה היא בקשתו של אברהם: לו ישמעאל בני יחיה לפניך?
ב. מה ההבדל בין “ברית” שנאמרה ליצחק, לבין “ברכה” שנאמרה לישמעאל?
התשובות:
מקור א’
יחיה לפניך – יחיה ביראתך כמו התהלך לפני פלח קדמי: רש”י על בראשית פרק יז פסוק יח
הנלמד: מפירוש רשי נלמד שפחדו העיקרי של אברהם היה שישמעאל ידחה לגמרי מהבחירה בזרעו ויהפוך לגוי ככל הגויים..
מקור ב’:
רמב”ן על בראשית פרק יז פסוק יח
ואמר אברהם, אם ישמעאל יחיה לפניך ארצה בברכה הזאת אשר ברכתני בזרע שרה, כי הבטיחו מתחלה אשר יצא ממעיך הוא יירשך (לעיל טו ד), והנה היורש אותו יחיד, והיה חושב שהוא ישמעאל, ועתה כאשר נאמר לו כי משרה יוליד, והבין כי הוא היורש, פחד פן ימות ישמעאל, ולכן אמר זה:
יחיה לפניך – פירש רש”י יחיה ביראתך, כמו התהלך לפני (לעיל יז א), פלח קדמי ואיננו נכון, בעבור שאמר ולישמעאל שמעתיך, אבל פירושו יחיה ויתקיים זרעו כל ימי עולם:
4. רמב”ן על בראשית פרק יז פסוק יט
(יט) אבל שרה אשתך כמו אבל בן אין לה (מ”ב ד יד), כטעם רק, אמר, רק הבן אשר אני מבשרך עליו שרה אשתך תלד אותו ובו אני מקים בריתי לעולם ובזרעו אחריו, וישמעאל אברך להרבות זרעו, אך לא מבריתי:
מפירוש הרמב”ן נלמד ש:
א. אברהם יודע שיצחק הוא הנבחר להיות היורש.
ב. עד עכשיו נתן אברהם לישמעאל חינוך של יורשו הרוחני.
ג.. פחדו של אברהם היה שישמעאל ידחה לגמרי מההבטחה לו ולזרעו.
ד. פחדו מהדחיה גדול כל-כך עד שחושש לחייו של ישמעאל.
מקור ג’
3. אור החיים על בראשית פרק יז פסוק יח
(יח) ויאמר אברהם וגו’ לו ישמעאל וגו’ יכוין בתפילה זו שיהיה ישמעאל הולך בצדק לפני ה’, וזה הוא יחיה לפניך שהצדיקים קרויים חיים ואומרו לפניך, על דרך אומרו (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה’ וגו’ והוצרך לתפלה לפי שראה בו סימנים לא טובים שעל כל פנים לא תהיה רשעת הרשע נעלמת מעיני הצדיק ומה גם בנו, לזה התפלל עליו שיהיה צדיק, וגילה דעתו כי הוא זה מבוקשו וכמו שפירשתי בפסוק הן לי (לעיל טו ג) והבטיחו ה’ שיהיה זרעו ככוכבים, ושואל שתתקיים הבטחה זו בישמעאל:
מקור ד’
אור החיים על בראשית פרק יז פסוק יט
ונראה שנתכוון לומר אליו אין הכי נמי, אם הנתינה היא בשבילך לבד יש לך פה לומר שאתה מסתפק בישמעאל, אבל שרה אשתך יולדת פירוש לצד שתלד שרה אינך רשאי לוותר בשל הזולת, ודקדק לומר “לך” פירוש שיהיה לה בן ממך כתפלתה שכל בנים שיהיו לה יהיו ממך:
עוד אפשר לומר כי ה’ הקפיד על שאמר לו ישמעאל שבחר בישמעאל – ואפשר כי זה היה סיבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא והוא אומרו שרה יולדת, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו על גבי המזבח כי ע”י העקידה ניתנה לו נפש היולדת ונולדה לו אז רבקה בת זוגו:
מקור ה’
(1) אגרות הרמב”ם – אגרת תימן
והנה באר הקדוש ב”ה בתורה לאברהם אבינו ע”ה שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחר. והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר (בראשית כ”א י”ג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. ובאר בזה שהעקר יצחק וזה האחר טפל. ועוד ביאר בפי’ ואמר (שם שם י”ב) כי ביצחק יקרא לך זרע. ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במניין לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושי כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותיך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק. וזה פירוש יקרא כמו שנאמר (שם מ”ח ט”ז) ויקרא בהם שמי ושם אבותי, כלומר יתפרסם בהם ויתודע.
ממקורות אלו נלמד שלאברהם היו הרבה התלבטויות ושאלות סביב ענינו של ישמעאל – לאחר הולדת יצחק.
י. יצחק תיקן תפילת מנחה
מקור א’:
1. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו/ב
איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה’ ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי
מקור ב’:
2. תוספות ברכות דף כו/ב
יצחק תקן תפלת המנחה – ואף על גב דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי שחרי כתלי וי”ל היינו אחר שתקנה יצחק:
יא. העימות בין ישמעאל ליצחק
מקור א’
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פט/ב
רבי לוי אמר אחר דבריו של ישמעאל ליצחק אמר לו ישמעאל ליצחק אני גדול ממך במצות שאתה מלת בן שמנת ימים ואני בן שלש עשרה שנה אמר לו ובאבר אחד אתה מגרה בי אם אומר לי הקדוש ברוך הוא זבח עצמך לפני אני זובח מיד והאלהים נסה את אברהם.
מקור ב’
מדרש תנחומא וירא פרק יח
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם ומה דברים היה שם שהיה ישמעאל אומר ליצחק אני גדול ממך שאני מלתי בן י”ג שנה וסבלתי את הצער ואתה מלת בן ח’ ימים ולא ידעת בצער אפי’ אביך היה שוחטך לא היית יודע אלו היית בן י”ג שנה לא היית מקבל הצער אמר ליה יצחק אין זה דבר אלו היה אומר הקב”ה לאבי שחוט את יצחק בנך לא הייתי מעכב מיד קפץ עליו הדבר שנאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם…
מהתלמוד ומהמדרש עולה ש:
א. ישמעאל מתפאר לפני יצחק על מעלתו הרוחנית היתרה עליו.
ב. ליצחק יש תכונת נפש למסור את עצמו קדושת השם.
ובתסכית:
מובא הויכוח בצרוף לשאלה המובאת לעיל: האם חידש יצחק תפילת מנחה מעצמו?
ואמנם במדרש יצחק הוא המציע את עצמו למיתה, אך אני שמתי את ההצעה בפיו של ישמעאל מסיבות חינוכיות.
מקור ג’
ר’ צדוק הכהן מלובלין. קול מבשר ח”א – פרשת וארא
טעם על שם [מדוע נקרא שמו] יצחק אע”ה. יען, ששם צחוק על עבירות החמורות. כדרש חז”ל על, ישמעאל מצחק. מפני שהרשע, אצלו לצחוק כל חומרות ואימת עונשים קשים הבאים על כל מעשה רע ר”ל. כן היה אצל יצחק אע”ה לצחוק, כל עניני תחבולות היצר אשר ארב עליו להכשילו, שהיה קדוש מרחם. [שפתי צדיק וארא, אות מ”ה. ועיין להלן בפרשת בא אות א’]:
מדעה זו עולה ש:
יצחק הוא כאותו צדיק שאין בו יצר הרע.
ואולי מתאימים דברים אלו לדברי הרמב”ם בפירוש המשניות – שמנה פרקים להרמב”ם – פרק ה
“ודע שזאת המדרגה (של החסיד) היא מדרגה עליונה מאד וחמודה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול, וכשתזדמן מציאות האדם שזה ענינו, אני אומר שהוא למטה מן הנביאים, רצוני לומר, שישמש כחות נפשו כולם וישים תכליתם ידיעת השם יתברך לבד, ולא יעשה מעשה קטן או גדול, ולא ידבר דבר אלא שהפעל ההוא או הדבר ההוא מביא למעלה או למה שמביא אל מעלה, והוא יחשוב ויסתכל בכל פעל ותנועה, ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא, ואז יעשהו…”
פירוש הגר”א לספרא דצניעותא – פרק א*
חד לאלף יומין זעירין אתגליא – ר”ל בפום אמה ששם נתגלה החסד הזה וגילוי הזה יהיה בימות המשיח שאז יתגלה חסד בפום אמה כמ”ש לעיל ואז מלאה הארץ דיעה כו’. (ישעיה מ”א) וזהו האור שרואה מסוף העולם עד סופו וזהו עין לא ראתה אלקים זולתך כו’ (שם ס”ד) שהוא האור הגנוז מששת ימי בראשית וזהו סעודת לויתן שהוא חוורתא הנ”ל וכמ”ש במדרש הנעלם פ’ תולדות דף קל”ה ע”ב זמינין אינון צדיקייא למינדע ליה בלבהון וכדין יסגי סכלתנו בלבהון כאלו חזו ליה בעינא כו’ וידעו וישיגו את בוראם ויהנו מזיו השכינה וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לע”ל הה”ד ואלה תולדות *יצחק* בן אברהם אלו הם תולדות השחוק שיהא בעולם באותו זמן כו’ אברהם הוליד את *יצחק* הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה כו’ ולפי עניינינו הוא חסד הזה שהוא אברהם כמ”ש בא”ר שם (קמ”ב א’) ות”ח דלא אתקרי אברהם שלים בההוא חסד עד דאתגלייא יו”ד דאמה כו’. ואמר שם במדה”נ דאר”א סעודת הצדיקים לע”ל כהאי דכתיב ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ודא הוא דתנן ניזונין כו’ אין אכילה ושתיה אלא זו וזו היא הסעודה והאכילה מנ”ל הא ממשה כו’ וכה”ג סעודתן של צדיקים לע”ל כו’ לשמוח בשמחתו הה”ד ישמעו ענוים וישמחו. וז”ש (תהלים ק”ד) לויתן זה יצרת לשחק בו כמ”ש שם למעלה עתיד הקב”ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים כו’ והכל ישמחו באותו שמחה הה”ד ישמח ה’ במעשיו. ואמר שם דף קל”ו ע”א מהימנותא דצדיקייא וכיסופא דלהון כו’ נגילה ונשמחה בך כו’ וההיא סעודתא דזמינין בה כו’ והן ד’ מאה עלמין דכסופין שיורשין
