בס”ד
מקורות למחזה “יעקוב אבינו”
מערכה א
דיון ראשון: בגדי אדם הראשון
א. צורתם
מקור א’. בראשית פרק ג. פסוק כא
וַיַּעַשׂ ה’ אֱלוקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:
מקור ב’: מדרש רבה בראשית פרשה כ פסקה יב
ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. א. בתורתו של ר”מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ב. ר’ יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות ג. א”ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן – כתנות עור שהן דבוקים לעור. ד. ר”א אמר איגיאה ה. רבי איבו אמר אגנייה. ו. רבי יהושע בן לוי אמר לגאי. ז. רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון ח. ר”ש בן לקיש אמר גלי קסינון ובהם היו בכורות משתמשין ט. רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו כתנות עור כתנות שהן באין מעור.
מקור ג’. ספר השל”ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת תולדות תורה אור (ז)
ובציוני בפרשה זו כתב בשם מדרש, כי בגדי החמודות מעור לויתן היו. ומסתברא מילתא, דכשהרג הקב”ה הנקיבה ומלחה לצדיקים, בודאי העור לא לחנם נבראת, ומזה העור נעשו בגדי אדם וחוה, שעליהם כתוב, ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. ובזה ניחא שאמרו במדרש (ב”ר כ, כט) שבתורתו של ר’ מאיר היה כתוב כתנות אור ב’א’. וקשה וכי חס ושלום היה לר’ מאיר תורה אחרת. אלא היא היא, כי עור לויתן הוא אור המאיר וזיוו הולך בכל העולם. וזהו שאמר בכאן ראה ריח בני, כי אלו הבגדים מגן עדן שהיו מריחים היו בהם ראיה, שהיו מאירין וזיוון הולך וכל העם רואים:
ב. מהותם
מקור ד’. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד/א’ וב’
תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות …ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון
שיטה א’ – בגדים שכל חיות ועופות מצוירים עליו
מקור ה’. תורה שלמה פ”ג קפד’ בשם מדרש.
כותנות עור היו מציורין בהם כל עופות שבעולם ואדם הורישן לקין וכשנהרג באו לידו של נמרוד הוא שאמר: הוא היה גיבור ציד. וכשהרג עשיו לנמרוד נטלן עשיו וזהו שאמר את בגדי עשיו החמודות – שחמדן מנמרוד.
מקור ו’. רש”י פסחים דף נד/ב
בגדו של אדם הראשון – שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה, והוא נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גבור ציד (בראשית י), ועשו הרגו ונטלו, לפיכך היה איש ציד, והן שכתוב בהן החמודות אשר אתה בבית (שם כז), ואני שמעתי בגדיו של אדם הראשון היינו כתנות עור שהיו לו:
מקור ז’. פרקי דרבי אליעזר פרק כד
ר’ יהודה אומר הכתונת שעשה הב”ה לאדם ולאשתו היו עם נח ובניו אל התיבה וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה וחיה שהיו רואין את הכתב ובאין ונופלים על פניהם לפניו והיו בני אדם סבורין שהוא מכוח גבורתו לפיכך המליכו אותו עליהם מלך שנ’ על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה’
מקור ח’. דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק כה פסוק ל
כי עייף אנכי – שאותו היום הרג נמרוד שנלחם עמו כי כאשר התחיל עשו לצוד בשדה מצאו נמרוד שהיה גבור ציד ואמר לו שאין שום אדם רשאי לצוד בשדות אלא הוא ולקחו יום מלחמה ובא עשו ונטל עצה מיעקב ואמר לו כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדיו החמודות לא תוכל לו אך תאמר לו שיפשיטם אז תוכל לו וכן עשה והרג נמרוד. ולכך אמר כי עייף אנכי כדכתיב כי עייפה נפשי להורגי’:
מקור ט’. דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק טו
החמודות – שחמדן מנמרוד וחמודין היו שהיו מצויירין עליהם כל החיות ועופות שבעולם ונראין כאלו הן חיין וכשהיה בשדה היו החיות והעופות באין אצלו וניצודין מאליהן.
מקור י’. ספר הישר עמוד 19 הוצאת “פאר”
“ויהי אחרי מות אדם ואשתו ויתנו את הכותנות לחנוך בן ירד ובהלקח חנוך אל האלוהים ויתנם אל מתושלח בנו. ובמות מתושלח לקח אותם נח ויביאם אתו אל התיבה ויהיו אתו עד צאתם מן התיבה. ויהי בצאתם ויגנוב חם את הכותנות ההם מנח אביו ויקחם ויסתירם מאחיו ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו את הכותנות בסתר… “
ג. שיטה ב’ – בגדי אדם הראשון הם בגדי כהונה.
מקור יא’. תלמוד ירושלמי מסכת מגילה דף יד/ב
קודם לכן מה היו עושין? ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית מהו החמודות שהיה משמש בכהונה גדולה…
מקור יב’. מדרש אגדת בראשית פרק מג
ויתן לך האלהים מטל השמים (בראשית כז כח). זש”ה כטל חרמון וגו’ (תהלים קלג ג). וירח את ריח בגדיו וגו’ מה אלו הן בגדיו אלא כך שנו רבותינו עד שלא הוקם המשכן היו הבהמות כשרות והעבודה תלויה בבכורות אדם הראשון שהיה בכור לעולם לבש תחילה בגדי כהונה שנא’ ויעש [ה’] אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (שם ג כא) וכתיב כתנת בד קדש ילבש (ויקרא טז ד) אדם הראשון מסר את הבגדים [לשת ושת למתושלח ומתושלח לנח ונח] לשם שהיה בכורו של נח שנאמר ומלכי צדק וגו’ (בראשית יד יח) שם מסרן לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק לעשיו שהיה בכור כיון שראה יצחק שנשיו עובדות ע”א נטלן מן עשיו והפקידן אצל רבקה כיון שעמד יעקב ונטל את הבכורה מן עשיו אמרה רבקה הואיל ולקח יעקב הבכורה כדין הוא שילבש הבגדים הללו שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו וגו’ (שם כז טו).
מקור יג’. מדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה ח
מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא’ (תהלים סט) ותיטב לה’ משור פר מקרין מפריס לבש בגדי כהונה גדולה שנא’ (בראשית ג) ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא’ (שם ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו’ מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא’ אחי יפת הגדול ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא’ (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם וגו’ וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב בכהנים מת שם ומסרה לאברהם וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא’ (שם כב) ויעלהו לעולה תחת בנו מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו (שם כה) מכרה כיום את בכורתך לי את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור.
ד. שיטה ג – בגדי אדם הראשון הינם לבוש רוחני.
מקור יד’. זוהר חלק ב דף לט/א
ומה דאמרו דאינון לבושין אתו לההוא רשע דעשו, דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא, וקשיא מלה, דאי הכי הא כתיב לאדם ולאשתו, לבושין לאדם, ולבושין לחוה, לבושין דחוה מה אתעבידו, ותו דאי הכי במאי אתקברו, סלקא דעתך דאינון שבקו וראמו מנהון זהרא עלאה דיהיב לון קודשא בריך הוא. אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו בר נש אחרא, דבאינון לבושין דמו כגוונא דלעילא, ואי סלקא דעתך דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו, תא חזי כתיב וילבישם, דקודשא בריך הוא אלביש לון, זכאה חולקהון. כתיב (תהלים קד א) יהו”ה אלה”י גדלת מאד הוד והדר לבשת, וכתיב (שם צו ו) הוד והדר לפניו, וכתיב (שם קד א) עוטה אור כשלמה וגו’, כיון דאתלבש (מה דאתלבש) עבד מה דעבד, מלמד שנתעטף קודשא בריך הוא באור וברא ית שמיא, אלא במאי אוקימנא החמודות אשר אתה בבית. החמודות, בגדי מלכות במשי וזהב, וארחא דעלמא דגנזי לון בבוסמין וריחין ליקרא דלבושיהון
ה. שיטה ד – בגדי החמודות שהיו אצל רבקה הם בגדי אדם הראשון
מקור טו’. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא/ב
אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש [להם] ברומי אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון…
א. רש”י שם.
של אדם הראשון – והן בגדי חמודות שהיו לעשיו:
ב. המאירי שם.
ומלבישין את הרוכב בגדו של אדם הראשון שהיה גנוז אצלם והם בגדי עשו החמודות…
מקור טז’. מדרש רבה בראשית פרשה סה פסקה טז
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות מה שחמד מנמרוד והרגו ונטלן הה”ד (משלי יב) חמד רשע מצוד רעים אשר אתה בבית שבהן היה משמש את אביו…
מקור יז’. פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק טו
בגדי בנה החמודות. והם הבגדים שהלביש הקב”ה לאדם הראשון כדכתיב ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ובגדי כהונה הלבישו לפי שהיה בכורו של עולם ועבודה בבכורות ובאו ליד עשו מיד נמרוד. וקשה דלחוה נמי עשה בגדים כדכתיב לאדם ולאשתו כתנות עור. א”כ משמע שמלבושיהם שוים. לכך נראה במדרש אחר החמודות שחמדן מנמרוד. וחמודים היו לפי שהיו מצויירים בהם כל מיני חיות ועופות ודומה כאלו הן חיים והיו עופות וחיות באים אצלו מעצמן כשרואין הבגדים.
שיטה ה – בגדי האדם הראשון הגיעו לידיו של עשיו על ידי הריגת נמרוד.
מקור יח’. פרקי דרבי אליעזר פרק לא
ר’ תנחומא אומ’ גדלו שני נערים אחד הולך בדרך החיים ואחד הולך בדרך המות שנ’ ויגדלו הנערים ויהי עשו וכו’ יעקב הלך בדרך החיים שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו עשו הלך בדרך המות שהרג את נמרוד ואת *חזיר בנו ועוד מעט בקש להרוג את יעקב אחיו שנ’ יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב.
*חויר – כך מובא בתורה שלמה בראשית כה’ ל’ (קצד’) ויש גם חיור. וכן הוא בסדר עולם.
מקור יח’. תורה שלמה בראשית כה’ ל’ (קצד’) בשם מדרש.
כי עייף אנוכי. שאותו היום הרג את נמרוד שנלחם עמו כי כאשר התחיל עשיו לצוד בשדה מצאו נמרוד שהיה גיבור ציד ואמר לו שאין שום אדם רשאי לצוד בשדה אלא הוא ולקחו יום מלחמה ובא עשיו ונטל עיצה מיעקוב ואמר לו כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדיו החמודות לא תוכל לו. לך אמור לו שיפשיטם – אז תוכל לו. וכן עשה והרג את נמרוד ולכך אמר כי עייף אנוכי כדכתיב כי עייפה נפשי להורגים.
מקור יט’. פרקי דרבי אליעזר פרק כד
ר’ מאיר אומר עשו אחיו ראה את הכתונת של נמרוד וחמד אותה בלבו והרגו ולקחה ממנו ומניין שהיו חמודות בעיניו שנ’ ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכל הלובש אותם נעשה גם הוא גבור שנ’ ויהי עשו איש יודע ציד וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר: אין עשו הרשע כדאי ללבוש את הכתונת הללו מה עשה חפר בארץ וטמנה שנ’ טמון בארץ חבלו:
מקור כ’. זוהר חלק א דף קמב/ב
ותקח רבקה את בגדי עשו וגו’, אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד, ואלין לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון, ואתו לידא דנמרוד, ובהו הוה צד צידה נמרוד, דכתיב (בראשית י ט) הוא היה גבור ציד לפני יהו”ה וגו’, ועשו נפק לחקלא, ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה, ונסב אלין לבושין מניה, הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ואוקמוה כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים, ועשו הוה סליק לון לאינון לבושין לגבה דרבקה, ובהו הוה נפיק וצד צידה, וההוא יומא לא נטל לון, ונפק לחקלא ואתעכב תמן. וכד הוה לביש לון עשו לא הוו סלקין ריחין כלל, כיון דלביש לון יעקב כדין תבת אבדה לאתרה וסליקו ריחין, בגין דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה, ובגין כך אהדרו בההיא שעתא לאתרייהו וסליקו ריחין.

הנלמד מהמקורות:
בזוהר ישנה לכאורה סתירה – ממקור אחד, מקור יד’, משמע שלא לבש אדם, את בגדי האדם הראשון ואילו ממקור כ’ וכן משאר המדרשים שומעים הפוך – שהגיעו לידיו של עשיו לאחר קרב עם נמרוד. יתר על כן, ממקור טו’, ש”ס עבודה זרה משמע שגם אחרים לבשו בגדים אלו.
סתירה נוספת ישנה בין המקורות שמחלקם (ה’ עד י’) משמע שעל בגדי האדם הראשון היו מצוירים או כתובים שמותיהם של כל חיה ועוף שבעולם ואילו ממקורות אחרים (יא’-יג’) משמע שהיו בגדי כהונה שאיתם שימשו צדיקי הדורות. וניתן לישב, על פי דברי בעל דברי התוספות (מקור טז’ 1 ), שכותנות העור המקוריים של אדם הראשון וחוה – לא הועברו לאיש ובהם נקבר הוא ואישתו חוה. אך עשה אדם הראשון העתק מהם ומסרם לשת ושת למתושלח לנוח והיו שני העתקים: א. בגדו של אדם שהיה עשוי כבגדי כהונה. והועבר מדור לדור בצורה כשרה – מצדיק לצדיק עד ליצחק אבינו. ב. בגדה של חוה שעליו כל חיה ועוף מצויירין והוא נגנב על-ידי חם והגיע לידיו של נמרוד על-ידי אביו כוש. בעקבות המפגש בין עשיו לנמרוד והריגת נמרוד נלקח בגד זה על-ידי עשיו ונמסר לרבקה.
במחזה האודיו
ההדיינות בין אליעזר ויעקוב החולה היא בעצם שיחזור ההתדיינות הנ”ל ומסקנת הדיון ויישוב המקורות מובאים בפיהם. יעקוב הוא שמגלה לעשיו את סוד בגדי האדם הראשון.

דיון שני – הקרב בין נמרוד המלך ועשיו.

מקור כא‘ ספר הישר. עמוד 71 הוצאת “פאר”                                                                                                                   ” ונמרוד הוא אמרפל הלך, כפעם בפעם, עם גיבוריו לצוד צייד, גם הוא בשדה ולהתהלך לרוח היום עם אנשיו. ויהי נמרוד עויין את עשיו כל הימים. ויהי ביום ההוא וילך עשיו לצוד בשדה וימצא את נמרוד מתהלך במדבר עם שני אנשיו. וכל גיבוריו ואנשיו היו עמו במדבר, אך ממנו רחקו ממנו וילכו הנה והנה לצוד. ויתחבא עשיו אל נמרוד ויארוב לו במדבר ונמרוד והאנשים אשר אתו לא ידעו. ויבא נמרוד ושני האנשים אשר אתו עד המקום אשר עשיו שם. ויקם עליו עשיו פתאום מהמארב אשר ארב לו שם וישלוף חרבו וימהר וירץ אל נמרוד ויכרות את ראשו מעליו. וילחם עשיו עם שני האנשים אשר היו עם נמרוד מלחמה רבה ויצעקו עליו ויפן עשיו אליהם ויכם וימיתם בחרבו. וישמעו כל גיבורי נמרוד אשר הלכו איתו המדברה את קול הצעקה מרחוק ויכירו את קול שני האנשים ההם. וירוצו לדעת מה זה ועל מה זה וימצאו את מלכם ושני האנשים אשר עמו נופלים במדבר. ויהי כאשר ראה עשיו את כל גיבורי נמרוד באים מרחוק וינס ויברח וימלט. ויקח עשיו את בגדי נמרוד החמודות אשר לנמרוד אשר הורישו אביו ואשר בהם גבר על כל הארץ וירץ בהם עישיו ויחביאם בביתו. ויקח עשיו את הבגדים ההם וירץ העירה מפני אנשי נמרוד ויבא בית אביו עייף ויגע מפני הפחד ותקצר נפשו למות ויצר לו מאוד. וירא עשיו כי קצרה נפשו למות וכי צר לו ויגש אל יעקוב וישב לפניו…”

מקור כב’. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יד                                                                                                        (יד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים… ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו…

מקור כג’. ילקוט שמעוני בראשית – פרק כה – רמז קיא                                                                                                  ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים מה עדשה זו יש בה שמחה ויש בה אבלות כך אבל שמת אברהם ושמחה שנטל יעקב הבכורה. ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמר ניכול מדידיה וניחוך עילויה ורוח הקודש אומר ערוך השולחן סדר פתורא. צפה הצפית סדר מנרתא. אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. קומו השרים זה מיכאל וגבריאל. משחו מגן כתבו הבכורה ליעקב. תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים הסכים הקב”ה עמהן ומנין שהסכים דכתיב כה אמר ה’ בני בכורי ישראל. ויקם וילך יצא הוא ובזיונו עמו. ויבז עשו את הבכורה מה בזה עמה תחית המתים בזה עמה הדא הוא דכתיב בבוא רשע בא גם בוז שבא הוא ובזיונו עמו. ועם קלון חרפה שנתלוה עמו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב כמה דאת אמר ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים:

מקור כד’. ספר באר מים חיים פרשת תולדות – פרק כה (המשך)                                                                                     ויבז עשו את הבכורה לומר על מה זה נותן לי כל זה ומה זה שוה וכן אמרו חז”ל (בראשית רבה ס”ג, י”ד) הכניס עמו כת של פריצים ואמר נאכל מדידיה ונחייך ביה וכו’ כי לחוכא ואיטלולא היה בעיניו שאדם יתן ממון בעד זה וכבר ביקש הוא ממנו שיטלנו ממנו בחנם:

מקור כה’. פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כה פסוק כט                                                                                     והיה עשו חלש כל כך שלא יכול להגיע ידו לפיו כדרך ציידים שתועים ביערים ד’ ימים או ה’ ימים והם יגעים ומתים כמעט ברעב ובצמא ולפי שהיה יגע כל כך אמר הלעיטני נא כלומר שפוך לתוך פי מהר פן אמות ואותו יום הרג את נמרוד שנלחם עמו כי כשהתחיל עשו לצוד בשדות בא נמרוד שהיה גבור ציד ואין שום אדם שלא היה ירא מלעמוד לפניו. ואמר מי הרשהו לצוד בשדות בלא רשותו. סוף דבר לקחו זמן ויום נועד להלחם יחד בא עשו ונתייעץ עם יעקב א”ל יעקב כל זמן שיש לנמרוד בגדי אדם הראשון לא תוכל לו אך תאמר לו שיסירם מעליו ותלחם עמו וכן עשה וכשהפשיטם נמרוד בא עשו וילבשם במרמה וקם והרג נמרוד ולפיכך היה עשו עיף כדכתיב עיפה נפשי להורגים:                                                                                           מסקנת הדברים                                                                                                                                                         למרות ש”בספר הישר” מתואר הקרב בין עשיו ונמרוד המלך כקרב של יחיד (עשיו) מול רבים (אנשיו של נמרוד), הרי שממדרש רבה וכן מפירוש בעל “הילקוט שמעוני” עולה שאל עשיו נצטרפה כת של פריצים, שהם גם היו שותפים אתו בלעג על הבכורה ובעידודו למכירתה.                                                                                                                                                במחזה האודיו                                                                                                                                                        תיאור המפגש בין שתי החבורות מבוסס בעיקרו על מקורות כא- כה’. מהמקורות ברור שהעימות בין השניים היה על עניין שטחי צייד. ממקור כה’ משמע שהעימות היה בשני שלבים. בשלב הראשון המפגש עם נמרוד וההתוועדות לבגדים, בעזרתו של יעקוב. ובשלב השני, הקרב שבו, מפתיע עשיו את המלך וחבורתו ולוקח ממנו את הבגדים.

דיון שלישי: ביום שמת אברהם הרג עשיו את נמרוד.

מדרש כו’. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יד                                                                                                       (יד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל מה עדשה זו אין לה פה כך, אבל אסור לו לדבר מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה כך אבל שמת אבינו אברהם שמחה שנטל יעקב את הבכורה…                 מקור כז’. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יב

ויבא עשו מן השדה רבי יודן בשם רבי אייבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע”ה שנה ויצחק ק”פ אלא אותן ה’ שנים שמנע הקב”ה מחייו מפני שעבר עשיו שתי עבירות שבא עשיו על נערה המאורסה שנא’ (דברים כב) כי בשדה מצאה והוא עיף שהרג את הנפש היך מה ד”א (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים ר’ אמר אף גנב היך מה דאת אמר (עובדיה א) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה אמר הקב”ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר בשלום זה הוא שכתוב (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום.

מקור כח’. תרגום יונתן על בראשית פרק כה פסוק כט

ובההוא יומא דמית אברהם בשיל יעקב תבשילי דטלופחי ואזל לנחמא לאבוי ואתא עשו מן ברא והוא משלהי ארום חמש עברין עבר בההוא יומא פלח פולחנא נוכראה שפך אדמה זכיא ועל על עולימתא מארשא וכפר בחיי עלמא דאתי ובזא ית בכירותא:

מקור כט’. תנחומא ישן תולדות ג’

אמרו: ג’ עבירות עשה אותו רשע באותו היום גנב דכתיב אם שודדי לילה. ובעל נערה המאורשה שנאמר אם בשדה מצא האיש את הנערה. והרג את הנפש שנאמר והוא עייף ואין עייף אלא הורג…

מקור ל’. ילקוט שמעוני בראשית – פרק כה – רמז קי

ויזד יעקב נזיד תנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם יצחק אביו. ומאי שנא עדשים מה עדשים אלו גלגל אף אבלות גלגל ואיכא דאמרי מה עדשה אין לה פה אף אבל אין לו פה איכא בינייהו לנחומי בביעי. אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום בא על נערה המאורסה דכתיב ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה. הרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים. כפר בתחית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות. כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו. בזה את הבכורה דכתיב ויבז עשו את הבכורה:

מקור לא’. רש”י על בראשית פרק כה פסוק ל

 מן האדום האדום – עדשים אדומות ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב”ה לפיכך קצר הקב”ה ה’ שנים משנותיו שיצחק חי ק”פ שנה וזה קע”ה שנה ובישל יעקב עדשים להברות את האבל ולמה עדשים שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם.

מסקנת הדברים

ממקור כז’ וכן מרש”י במקור לא’ משמע שמותו של אברהם הוא פתאומי, בהתערבות אלוקית. קיצור שנותיו של אברהם בא בעקבות יציאתו של עשיו לתרבות רעה.

ובתסכית האודיו

הפתאומיות שבמותו של אברהם אבינו מתוארת בשני אופנים:

• אליעזר מודיע לרבקה על אברהם ששוכב במיטתו חסר הכרה.
• יצחק חש באמצע “מסע הצייד” עם עשיו בחולשה שישנה כרגע בעולם. חולשת מותו של הצדיק.
• הפלישתים, והגֵרים, אשר הושפעו מאישיותו הכבירה של אברהם, סותמים את הבאר כפעולה של עזיבת האמונה של אבררהם.*

* פעולה זאת תלך ותתעצם בהמשך התסכית ועיין במקורות בהמשך.