א. תהליך הכרת הבורא של אברהם.
ב. תחילת התהליך בתחושת הפער החברתי.
ג. חיפוש הצדק מוליד אהבה לבורא.
ד. סיכום
א. תהליך הכרת הבורא של אברהם.
בהשקפתם של חכמינו ז”ל דרכו האמונית של אברהם היא בבחינת הליכה. כלומר התפתחות הדרגתית. הדבר בא לידי ביטוי בשאלה באיזה גיל הכיר אברהם את בוראו.
“עקב אשר שמע אברהם בקולי” – רבי יוחנן ורבי חנינא, תרויהון אמרי: בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו. ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו. מנין? “עק”ב שמע אברהם בקול בוראו וישמור משמרתי מצותי, חקותי ותורתי…”
מדרש רבה בראשית – פרשה ל פסקה ח
ניתן לומר שאין כאן מחלוקת במציאות. יש התפתחות בהכרת אברהם את בוראו. הכרה שנולדה בגיל שלוש הגיע להתבררות בגיל ארבעים ושמונה
גם בפסוקי המקרא נרמזת הדרך ההדרגתית שעל אברהם לעבור בהכרת הבורא. כך היא ההתגלות הראשונית אליו כפי שמתוארת במקרא. דרך של התהלכות והתפתחות.
“וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית פרק יב א)
כך בהמשך הדרך בה הוא מצווה להתהלך בארץ המובטחת.
“קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה”
בראשית פרק יג יז
כך היא דרכו בחזרתו ממצרים
“וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי”
בראשית פרק יג ג
בכל אחד מהמקורות הנ”ל מודגש עניין ההליכה כגורם מרכזי בהתקשרות אברהם עם בוראו.
ב. תחילת התהליך בתחושת הפער החברתי.
“ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך…” ר’ יצחק פתח (תהלים מה) “שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך” אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב”ה ואמר לו אני הוא בעל העולם…
מדרש רבה בראשית פרשה לט פסקה א
לאור המדרש, תחילת ההליכה של אברהם, ההתפתחות הראשונית שמכוחה הגיע להכרת הבורא, מתחילה מהרגשה של חסרון. “ראה בירה דולקת”. בהסתכלותו המיוחדת הוא רואה את העולם כממלכה. ממלכה שבה יש עיר בירה ושבה יש נוכחות של מלך-מנהיג . ברם, נוכחותו האקטיבית של המלך חסרה. הממלכה דולקת, האש מכלה אותה והמלך איננו מגיב.
המשל: מי שרואה בנין יפה ומסודר מבין ומודה שיש אדון ובעל לבירה זו ואומן חכם בנה אותה. אך ראה שהבירה נשרפת באש. אז חשב שאדונה ובעלה עזב אותה. עד שאמר לו בעל הבירה: אני הוא אדון הבירה ובעלה ובכוונה מאתי היא בוערת. כך העולם מעיד על עצמו: שיש לו בורא מנהיג בחכמה ובחסד. אך ראה שהרשעים מפסידים העולם (ומביאים) האבדון והכיליון…
פירוש עץ יוסף על המדרש הנ”ל
“בירה אחת דולקת’. כי הרשעים מוקדי עולם. ובראות אברהם זה הרהר בליבו חס וחלילה לומר שמא אין מנהיג. ומיד נגלה ואמר ליה: שאני בעל הבירה, בעל העולם…
פירוש הרד”ל על המדרש הנ”ל
פועמות באברהם שני רגשות. רגש ראשוני של התפעמות מיופיו של העולם והסדר הקיים בו. ומהצד השני רגישות רבה לעוולה מוסרית. הפער הזה, שבין עולם יפה ומסודר מצד עצמו ואנושות מכוערת בחוסר מוסריותה, מוליד בו את הרצון לסגור את הפער. הוא המוליד את החיפוש אחר הבורא שמנהיג את הבריאה ושאחראי לשני התופעות הללו, הסותרות זו את זו. דווקא בגלל הכרת הערך המוסף של העולם וההתפעמות מיופיו נולדת התחושה של החיסרון המוסרי שבהנהגת העולם האנושי.
ג. חיפוש הצדק מוליד אהבה לבורא.
מסקנת המדרש היא שהפער מוליד מפגש. הפער, שבין העולם המסודר והיפה לבין מעשי האנושות המכוערת, מוליד את הפנייה אל המנהיג, בורא העולם. הרצון להתחבר עמו וללמוד מדרכי הנהגתו – רק כך ניתן לסגור את הפער.
“הציץ עליו הקב”ה ואמר לו אני הוא בעל העולם” (שם במדרש). האדם המחפש את המנהיג-הבורא מאפשר בכך את התגלותו אליו. אך זוהי הצצה בלבד. עדיין צריכה הליכה והתפתחות ביחסים שבין אברהם לבין בורא העולם.
תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם בָּעֵי לְקָרְבָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִתְקָרַב. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים מה) “אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע”. בְּגִין דְאָהַב צֶדֶק וְשָׂנָא רֶשַׁע אִתְקָרַב לִצְדָקָה, וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה מא) “אַבְרָהָם אוֹהֲבִי”. מַאי טַעְמָא “אוֹהֲבִי”?, בְּגִין דִּכְתִיב אָהַבְתָּ צֶדֶק. רְחִימוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּרָחִים (דף עז ע”א) לֵיהּ אַבְרָהָם מִכָּל בְּנֵי דָרִיהּ דְּהֲווּ אַבִּירֵי לֵב וְאִנּוּן רְחוֹקִים מִצְּדָקָה כְּמָה דְּאִתְּמָר.
זהר חלק א דף עז/א
נמצא שאהבת הצדק היא תחילת הכניסה… כי המתקרב אל הקדושה אפילו במידת צדק הקב”ה מושך עליו הכל ומי שמתרחק, אפילו כל שהוא מהצדק, הקב”ה מרחיק מעליו את הכל…
פירוש הרמ”ק שם
תחושת אי הצדק דווקא היא שמולידה את יחסי האהבה בין האדם לבוראו. ההכרה שהעולם הוא בריאה מושלמת ביסודה מביאה את האדם לאהבה אל בוראה. האהבה אל הבורא מולידה את האהבה אל כל הבריות. מתוך השייכות הזאת לבריות נולדת תחושת חוסר הצדק. ההרגשה, שאין התאמה בין מצבה של האנושות, לבין אותה השלמות, שעמה נברא העולם.
“בְּגִין דְאָהַב צֶדֶק וְשָׂנָא רֶשַׁע אִתְקָרַב לִצְדָקָה” מהרגשת חוסר ההתאמה שבין מצב האנושות לבין מצב הבריאה השלם נולד הרצון של אברהם לשנות את מצב האנושות. נולד בו הרצון להביא את האדם אל אותה שלמות שעמה נברא העולם.
כך עובר אברהם מהצער שבמצב האנושות, ממצב “הצדק” אל “הצדקה”. דווקא מהרגשת חוסר הצדק שפועמת בו הוא מגיע אל מפגש עם בורא-מנהיג, שמכוחו ניתן לשנות את מצב האנושות. רק מי שברא את האפשרות הזאת של הקלקול המוסרי, הוא שיכול לתקנה. לכן, הוא מצרף לתחושת חוסר הצדק את האות ה”א. מצרף לחיפוש שלו אחר הצדק את האות האחרונה שבשמו של בורא העולם. את החיפוש אחרי ה“צדק” הוא הופך ל“צדקה”. כלומר, ללמד את בני האדם ללכת בדרכי הנהגת החסד של בורא העולם. לייסד חברה שמבוססת על נתינה, אהבה וכבוד איש לרעהו.
ד. סיכום
דרכו של מייסד האמונה בבורא עולם אחד ויחיד היא על דרך ההתפתחות. רק בדרך של תהיה והתחדשות תמידית ניתן להיות קשוב לרצון בורא העולם. את דרך ההתפתחות מתחיל אברהם אבינו בתחושת חוסר האיזון שיש בבריאה. מצד אחד, ראיית השלמות שבסדר וביופי של הבריאה, כשלעומתה ראיית המצב האנושי המקולקל. שני אלו הם בסיס להתפתחות – הרגשת השלמות והרגשת החיסרון שבהוויה האנושית. עם שני התחושות הללו נוצרת הפעולה של אברהם וצאצאיו ממשיכי דרכו. בשותפות עם בורא העולם נוצר הייעוד שלהם – להביא את החברה האנושית אל המקום המוסרי והאיכותי הראוי לה.
“כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו”
בראשית פרק יח יט
