הוסף לסל   סל הקניות שלך ריק
תמונות וקליפים צור קשר דף הבית שבעה רועים הפקות מרעיון לתיאטרון שירים english

מקורות לדיסקים

מערכה א
1. סוד בגדי אדם הראשון

1. א. צורתם

מקור א`. בראשית פרק ג. פסוק כא
וַיַּעַשׂ ה` אֱלוקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם:

מקור ב`: מדרש רבה בראשית פרשה כ פסקה יב
ויעש ה` אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. א. בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ב. ר` יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות ג. א"ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן - כתנות עור שהן דבוקים לעור. ד. ר"א אמר איגיאה ה. רבי איבו אמר אגנייה. ו. רבי יהושע בן לוי אמר לגאי. ז. רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון ח. ר"ש בן לקיש אמר גלי קסינון ובהם היו בכורות משתמשין ט. רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו כתנות עור כתנות שהן באין מעור.
מקור ג` ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת תולדות תורה אור (ז)
ובציוני בפרשה זו כתב בשם מדרש, כי בגדי החמודות מעור לויתן היו. ומסתברא מילתא, דכשהרג הקב"ה הנקיבה ומלחה לצדיקים, בודאי העור לא לחנם נבראת, ומזה העור נעשו בגדי אדם וחוה, שעליהם כתוב, ויעש אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. ובזה ניחא שאמרו במדרש (ב"ר כ, כט) שבתורתו של ר` מאיר היה כתוב כתנות אור ב`א`. וקשה וכי חס ושלום היה לר` מאיר תורה אחרת. אלא היא היא, כי עור לויתן הוא אור המאיר וזיוו הולך בכל העולם. וזהו שאמר בכאן ראה ריח בני, כי אלו הבגדים מגן עדן שהיו מריחים היו בהם ראיה, שהיו מאירין וזיוון הולך וכל העם רואים:
מקור ד`. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד/א` וב`
תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ...ויש אומרים אף בגדו של אדם הראשון

1 ב. שיטה א` – בגדים שכל חיות ועופות מצויירין עליו

מקור ה` תורה שלמה פ"ג קפד` בשם מדרש.
כותנות עור היו מציורין בהם כל עופות שבעולם ואדם הורישן לקין וכשנהרג באו לידו של נמרוד הוא שאמר: הוא היה גיבור ציד. וכשהרג עשיו לנמרוד נטלן עשיו וזהו שאמר את בגדי עשיו החמודות - שחמדן מנמרוד.

מקור ו` רש"י פסחים דף נד/ב
בגדו של אדם הראשון - שהיו חקוקות בו כל מין חיה ובהמה, והוא נמסר לנמרוד על כן יאמר כנמרוד גבור ציד (בראשית י), ועשו הרגו ונטלו, לפיכך היה איש ציד, והן שכתוב בהן החמודות אשר אתה בבית (שם כז), ואני שמעתי בגדיו של אדם הראשון היינו כתנות עור שהיו לו:

מקור ז`. פרקי דרבי אליעזר פרק כד
ר` יהודה אומר הכתונת שעשה הב"ה לאדם ולאשתו היו עם נח ובניו אל התיבה וכשיצאו מן התיבה חם בן נח הוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה וחיה שהיו רואין את הכתב ובאין ונופלים על פניהם לפניו והיו בני אדם סבורין שהוא מכוח גבורתו לפיכך המליכו אותו עליהם מלך שנ` על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני ה`

מקור ח`. דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק כה פסוק ל
כי עייף אנכי - שאותו היום הרג נמרוד שנלחם עמו כי כאשר התחיל עשו לצוד בשדה מצאו נמרוד שהיה גבור ציד ואמר לו שאין שום אדם רשאי לצוד בשדות אלא הוא ולקחו יום מלחמה ובא עשו ונטל עצה מיעקב ואמר לו כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדיו החמודות לא תוכל לו אך תאמר לו שיפשיטם אז תוכל לו וכן עשה והרג נמרוד. ולכך אמר כי עייף אנכי כדכתיב כי עייפה נפשי להורגי`:

מקור ט`. דעת זקנים מבעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק טו
החמודות - שחמדן מנמרוד וחמודין היו שהיו מצויירין עליהם כל החיות ועופות שבעולם ונראין כאלו הן חיין וכשהיה בשדה היו החיות והעופות באין אצלו וניצודין מאליהן.

מקור י` ספר הישר עמוד 19 הוצאת "פאר"
• ספר הישר - מוזכר בראשונים בתור מקור מהימן הראוי לציטוט.
רמב"ן על בראשית פרק לד פסוק יג
ואם נאמין בספר "מלחמות בני יעקב" (הוא ספר הישר) בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות, ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה, כאשר יספר בספר ההוא.
"ויהי אחרי מות אדם ואשתו ויתנו את הכותנות לחנוך בן ירד ובהלקח חנוך אל האלוהים ויתנם אל מתושלח בנו. ובמות מתושלח לקח אותם נח ויביאם אתו אל התיבה ויהיו אתו עד צאתם מן התיבה. ויהי בצאתם ויגנוב חם את הכותנות ההם מנח אביו ויקחם ויסתירם מאחיו ובלדת חם את כוש בכורו נתן לו את הכותנות בסתר... "

1 ג. שיטה ב`: בגדי אדם הראשון הם בגדי כהונה.

מקור יא`. תלמוד ירושלמי מסכת מגילה דף יד/ב
קודם לכן מה היו עושין? ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית מהו החמודות שהיה משמש בכהונה גדולה...

מקור יב`. מדרש אגדת בראשית פרק מג
לשם שהיה בכורו של נח שנאמר ומלכי צדק וגו` (בראשית יד יח) שם מסרן לאברהם ואברהם ליצחק ויצחק לעשיו שהיה בכור כיון שראה יצחק שנשיו עובדות ע"א נטלן מן עשיו והפקידן אצל רבקה כיון שעמד יעקב ונטל את הבכורה מן עשיו אמרה רבקה הואיל ולקח יעקב הבכורה כדין הוא שילבש הבגדים הללו שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו וגו` (שם כז טו).

מקור יג`. מדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה ח
מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא` (תהלים סט) ותיטב לה` משור פר מקרין מפריס לבש בגדי כהונה גדולה שנא` (בראשית ג) ויעש ה` אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא` (שם ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו` מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא` אחי יפת הגדול ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא` (שם יד) ומלכי צדק מלך שלם וגו` וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב בכהנים מת שם ומסרה לאברהם וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא` (שם כב) ויעלהו לעולה תחת בנו מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו (שם כה) מכרה כיום את בכורתך לי את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור.

1 ד. שיטה ג`: בגדי אדם הראשון הינם לבוש רוחני.

מקור יד`. זוהר חלק ב דף לט/א
ומה דאמרו דאינון לבושין אתו לההוא רשע דעשו, דנסיב לון מן נמרוד, הכי אוקימנא, וקשיא מלה, דאי הכי הא כתיב לאדם ולאשתו, לבושין לאדם, ולבושין לחוה, לבושין דחוה מה אתעבידו, ותו דאי הכי במאי אתקברו, סלקא דעתך דאינון שבקו וראמו מנהון זהרא עלאה דיהיב לון קודשא בריך הוא. אלא אינון לבושין דאתלבשו בהו אדם ואתתיה לא אתלבש בהו בר נש אחרא, דבאינון לבושין דמו כגוונא דלעילא, ואי סלקא דעתך דאינון אתלבשו מגרמיהון בהו, תא חזי כתיב וילבישם, דקודשא בריך הוא אלביש לון, זכאה חולקהון. כתיב (תהלים קד א) יהו"ה אלה"י גדלת מאד הוד והדר לבשת, וכתיב (שם צו ו) הוד והדר לפניו, וכתיב (שם קד א) עוטה אור כשלמה וגו`, כיון דאתלבש (מה דאתלבש) עבד מה דעבד, מלמד שנתעטף קודשא בריך הוא באור וברא ית שמיא, אלא במאי אוקימנא החמודות אשר אתה בבית. החמודות, בגדי מלכות במשי וזהב, וארחא דעלמא דגנזי לון בבוסמין וריחין ליקרא דלבושיהון

1 ה. בגדי החמודות שהיו אצל רבקה הם בגדי אדם הראשון
מקור טו`. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא/ב
אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש של אדם הראשון - והן בגדי חמודות שהיו לעשיו:
ב. המאירי שם.
ומלבישין את הרוכב בגדו של אדם הראשון שהיה גנוז אצלם והם בגדי עשו החמודות...

מקור טז`. מדרש רבה בראשית פרשה סה פסקה טז
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות מה שחמד מנמרוד והרגו ונטלן הה"ד (משלי יב) חמד רשע מצוד רעים אשר אתה בבית שבהן היה משמש את אביו...

מקור טז` (1). פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כז פסוק טו
בגדי בנה החמודות. והם הבגדים שהלביש הקב"ה לאדם הראשון כדכתיב ויעש ה` אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ובגדי כהונה הלבישו לפי שהיה בכורו של עולם ועבודה בבכורות ובאו ליד עשו מיד נמרוד. וקשה דלחוה נמי עשה בגדים כדכתיב לאדם ולאשתו כתנות עור. א"כ משמע שמלבושיהם שוים. לכך נראה במדרש אחר החמודות שחמדן מנמרוד. וחמודים היו לפי שהיו מצויירים בהם כל מיני חיות ועופות ודומה כאלו הן חיים והיו עופות וחיות באים אצלו מעצמן כשרואין הבגדים.

1 ו. בגדי האדם הראשון הגיעו לידיו של עשיו על ידי הריגת נמרוד.
מקור יז`. פרקי דרבי אליעזר פרק לא
ר` תנחומא אומ` גדלו שני נערים אחד הולך בדרך החיים ואחד הולך בדרך המות שנ` ויגדלו הנערים ויהי עשו וכו` יעקב הלך בדרך החיים שהיה יושב אוהלים ועוסק בתורה כל ימיו עשו הלך בדרך המות שהרג את נמרוד ואת *חזיר בנו ועוד מעט בקש להרוג את יעקב אחיו שנ` יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב.
*חויר - כך מובא בתורה שלמה בראשית כה` ל` (קצד`) ויש גם חיור. וכן הוא בסדר עולם.

מקור יח`. תורה שלמה בראשית כה` ל` (קצד`) בשם מדרש.
כי עייף אנוכי. שאותו היום הרג את נמרוד שנלחם עמו כי כאשר התחיל עשיו לצוד בשדה מצאו נמרוד שהיה גיבור ציד ואמר לו שאין שום אדם רשאי לצוד בשדה אלא הוא ולקחו יום מלחמה ובא עשיו ונטל עיצה מיעקוב ואמר לו כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדיו החמודות לא תוכל לו. לך אמור לו שיפשיטם - אז תוכל לו. וכן עשה והרג את נמרוד ולכך אמר כי עייף אנוכי כדכתיב כי עייפה נפשי להורגים.

מקור יט`. פרקי דרבי אליעזר פרק כד
ר` מאיר אומר עשו אחיו ראה את הכתונת של נמרוד וחמד אותה בלבו והרגו ולקחה ממנו ומניין שהיו חמודות בעיניו שנ` ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכל הלובש אותם נעשה גם הוא גבור שנ` ויהי עשו איש יודע ציד וכשיצא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר: אין עשו הרשע כדאי ללבוש את הכתונת הללו מה עשה חפר בארץ וטמנה שנ` טמון בארץ חבלו:

מקור כ`. זוהר חלק א דף קמב/ב
ותקח רבקה את בגדי עשו וגו`, אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד, ואלין לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון, ואתו לידא דנמרוד, ובהו הוה צד צידה נמרוד, דכתיב (בראשית י ט) הוא היה גבור ציד לפני יהו"ה וגו`, ועשו נפק לחקלא, ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה, ונסב אלין לבושין מניה, הדא הוא דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ואוקמוה כתיב הכא והוא עיף, וכתיב התם (ירמיה ד לא) כי עיפה נפשי להורגים, ועשו הוה סליק לון לאינון לבושין לגבה דרבקה, ובהו הוה נפיק וצד צידה, וההוא יומא לא נטל לון, ונפק לחקלא ואתעכב תמן. וכד הוה לביש לון עשו לא הוו סלקין ריחין כלל, כיון דלביש לון יעקב כדין תבת אבדה לאתרה וסליקו ריחין, בגין דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה, ובגין כך אהדרו בההיא שעתא לאתרייהו וסליקו ריחין.

מסקנת הדברים
בזוהר ישנה לכאורה סתירה – ממקור אחד, מקור יד`, משמע שלא לבש אדם, את בגדי האדם הראשון ואילו ממקור כ` וכן משאר המדרשים שומעים הפוך – שהגיעו לידיו של עשיו לאחר קרב עם נמרוד. יתר על כן, ממקור טו`, ש"ס עבודה זרה משמע שגם אחרים לבשו בגדים אלו.
סתירה נוספת ישנה בין המקורות שמחלקם (ה` עד י`) משמע שעל בגדי האדם הראשון היו מצויירים או כתובים שמותיהם של כל חיה ועוף שבעולם ואילו ממקורות אחרים (יא`-יג`) משמע שהיו בגדי כהונה שאיתם שימשו צדיקי הדורות. וניתן לישב, על פי דברי בעל דברי התוספות (מקור טז` 1 ), שכותנות העור המקוריים של אדם הראשון וחוה - לא הועברו לאיש ובהם נקבר הוא ואישתו חוה. אך עשה אדם הראשון העתק מהם ומסרם לשת ושת למתושלח לנוח והיו שני העתקים: א. בגדו של אדם שהיה עשוי כבגדי כהונה. והועבר מדור לדור בצורה כשרה - מצדיק לצדיק עד ליצחק אבינו. ב. בגדה של חוה שעליו כל חיה ועוף מצויירין והוא נגנב על-ידי חם והגיע לידיו של נמרוד על-ידי אביו כוש. בעקבות המפגש בין עשיו לנמרוד והריגת נמרוד נלקח בגד זה על-ידי עשיו ונמסר לרבקה.
ובמחזה האודיו
ההדיינות בין אליעזר ויעקוב החולה היא בעצם שיחזור ההתדיינות הנ"ל ומסקנת הדיון ויישוב המקורות מובאים בפיהם. יעקוב הוא שמגלה לעשיו את סוד בגדי האדם הראשון.


2. הקרב בין נמרוד המלך ועשיו.

מקור כא` ספר הישר. עמוד 71 הוצאת "פאר"
" ונמרוד הוא אמרפל הלך, כפעם בפעם, עם גיבוריו לצוד צייד, גם הוא בשדה ולהתהלך לרוח היום עם אנשיו. ויהי נמרוד עויין את עשיו כל הימים. ויהי ביום ההוא וילך עשיו לצוד בשדה וימצא את נמרוד מתהלך במדבר עם שני אנשיו. וכל גיבוריו ואנשיו היו עמו במדבר, אך ממנו רחקו ממנו וילכו הנה והנה לצוד. ויתחבא עשיו אל נמרוד ויארוב לו במדבר ונמרוד והאנשים אשר אתו לא ידעו. ויבא נמרוד ושני האנשים אשר אתו עד המקום אשר עשיו שם. ויקם עליו עשיו פתאום מהמארב אשר ארב לו שם וישלוף חרבו וימהר וירץ אל נמרוד ויכרות את ראשו מעליו. וילחם עשיו עם שני האנשים אשר היו עם נמרוד מלחמה רבה ויצעקו עליו ויפן עשיו אליהם ויכם וימיתם בחרבו. וישמעו כל גיבורי נמרוד אשר הלכו איתו המדברה את קול הצעקה מרחוק ויכירו את קול שני האנשים ההם. וירוצו לדעת מה זה ועל מה זה וימצאו את מלכם ושני האנשים אשר עמו נופלים במדבר. ויהי כאשר ראה עשיו את כל גיבורי נמרוד באים מרחוק וינס ויברח וימלט. ויקח עשיו את בגדי נמרוד החמודות אשר לנמרוד אשר הורישו אביו ואשר בהם גבר על כל הארץ וירץ בהם עישיו ויחביאם בביתו. ויקח עשיו את הבגדים ההם וירץ העירה מפני אנשי נמרוד ויבא בית אביו עייף ויגע מפני הפחד ותקצר נפשו למות ויצר לו מאוד. וירא עשיו כי קצרה נפשו למות וכי צר לו ויגש אל יעקוב וישב לפניו..."

מקור כב`. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יד
(יד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים... ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו...

מקור כג`. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קיא
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים מה עדשה זו יש בה שמחה ויש בה אבלות כך אבל שמת אברהם ושמחה שנטל יעקב הבכורה. ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמר ניכול מדידיה וניחוך עילויה ורוח הקודש אומר ערוך השולחן סדר פתורא. צפה הצפית סדר מנרתא. אית אתרא דקריין למנרתא צפיתא. קומו השרים זה מיכאל וגבריאל. משחו מגן כתבו הבכורה ליעקב. תני בר קפרא ולפי שהיו כמשחקים הסכים הקב"ה עמהן ומנין שהסכים דכתיב כה אמר ה` בני בכורי ישראל. ויקם וילך יצא הוא ובזיונו עמו. ויבז עשו את הבכורה מה בזה עמה תחית המתים בזה עמה הדא הוא דכתיב בבוא רשע בא גם בוז שבא הוא ובזיונו עמו. ועם קלון חרפה שנתלוה עמו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב כמה דאת אמר ולא אתן אתכם עוד חרפת רעב בגוים:

מקור כד`. ספר באר מים חיים פרשת תולדות - פרק כה (המשך)
ויבז עשו את הבכורה לומר על מה זה נותן לי כל זה ומה זה שוה וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"ד) הכניס עמו כת של פריצים ואמר נאכל מדידיה ונחייך ביה וכו` כי לחוכא ואיטלולא היה בעיניו שאדם יתן ממון בעד זה וכבר ביקש הוא ממנו שיטלנו ממנו בחנם:

מקור כה`. פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כה פסוק כט
והיה עשו חלש כל כך שלא יכול להגיע ידו לפיו כדרך ציידים שתועים ביערים ד` ימים או ה` ימים והם יגעים ומתים כמעט ברעב ובצמא ולפי שהיה יגע כל כך אמר הלעיטני נא כלומר שפוך לתוך פי מהר פן אמות ואותו יום הרג את נמרוד שנלחם עמו כי כשהתחיל עשו לצוד בשדות בא נמרוד שהיה גבור ציד ואין שום אדם שלא היה ירא מלעמוד לפניו. ואמר מי הרשהו לצוד בשדות בלא רשותו. סוף דבר לקחו זמן ויום נועד להלחם יחד בא עשו ונתייעץ עם יעקב א"ל יעקב כל זמן שיש לנמרוד בגדי אדם הראשון לא תוכל לו אך תאמר לו שיסירם מעליו ותלחם עמו וכן עשה וכשהפשיטם נמרוד בא עשו וילבשם במרמה וקם והרג נמרוד ולפיכך היה עשו עיף כדכתיב עיפה נפשי להורגים:

מסקנת הדברים
"בספר הישר" מתואר הקרב בין עשיו ונמרוד
למרוהמלך כקרב של יחיד (עשיו) מול רבים (אנשיו של נמרוד), הרי שממדרש רבה וכן מפירוש בעל "הילקוט שמעוני" עולה שאל עשיו נצטרפה כת של פריצים, שהם גם היו שותפים אתו בלעג על הבכורה ובעידודו למכירתה.
ובתסכית האודיו
תיאור המפגש בין שתי החבורות מבוסס בעיקרו על מקורות כא- כה`. מהמקורות ברור שהעימות בין השניים היה על עניין שטחי צייד. ממקור כה` משמע שהעימות היה בשני שלבים.
בשלב הראשון המפגש עם נמרוד וההתוועדות לבגדים, בעזרתו של יעקוב.
ובשלב השני, הקרב שבו, מפתיע עשיו את המלך וחבורתו ולוקח ממנו את הבגדים.


3. ביום שמת אברהם הרג עשיו את נמרוד.

מדרש כו`. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יד
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים מה עדשה זו עשויה כגלגל כך העולם עשוי כגלגל מה עדשה זו אין לה פה כך, אבל אסור לו לדבר מה עדשה זו יש בה אבל ויש בה שמחה כך אבל שמת אבינו אברהם שמחה שנטל יעקב את הבכורה...

מקור כז`. מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יב
ויבא עשו מן השדה רבי יודן בשם רבי אייבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה ויצחק ק"פ אלא אותן ה` שנים שמנע הקב"ה מחייו מפני שעבר עשיו שתי עבירות שבא עשיו על נערה המאורסה שנא` (דברים כב) כי בשדה מצאה והוא עיף שהרג את הנפש היך מה ד"א (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים ר` אמר אף גנב היך מה דאת אמר (עובדיה א) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה אמר הקב"ה כך הבטחתי את אברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום זו היא שיבה טובה והוא רואה לבן בנו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים מוטב לו שיפטר בשלום זה הוא שכתוב (תהלים סג) כי טוב חסדך מחיים ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום.

מקור כח`. תרגום יונתן על בראשית פרק כה פסוק כט
ובההוא יומא דמית אברהם בשיל יעקב תבשילי דטלופחי ואזל לנחמא לאבוי ואתא עשו מן ברא והוא משלהי ארום חמש עברין עבר בההוא יומא פלח פולחנא נוכראה שפך אדמה זכיא ועל על עולימתא מארשא וכפר בחיי עלמא דאתי ובזא ית בכירותא:

מקור כט`. תנחומא ישן תולדות ג`
אמרו: ג` עבירות עשה אותו רשע באותו היום גנב דכתיב אם שודדי לילה. ובעל נערה המאורשה שנאמר אם בשדה מצא האיש את הנערה. והרג את הנפש שנאמר והוא עייף ואין עייף אלא הורג...

מקור ל`. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קי
ויזד יעקב נזיד תנא אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם יצחק אביו. ומאי שנא עדשים מה עדשים אלו גלגל אף אבלות גלגל ואיכא דאמרי מה עדשה אין לה פה אף אבל אין לו פה איכא בינייהו לנחומי בביעי. אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום בא על נערה המאורסה דכתיב ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה. הרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים. כפר בתחית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות. כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו. בזה את הבכורה דכתיב ויבז עשו את הבכורה:

מקור לא`. רש"י על בראשית פרק כה פסוק ל
מן האדום האדום - עדשים אדומות ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה לפיכך קצר הקב"ה ה` שנים משנותיו שיצחק חי ק"פ שנה וזה קע"ה שנה ובישל יעקב עדשים להברות את האבל ולמה עדשים שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם.

מסקנת הדברים
ממקור כז` וכן מרש"י במקור לא` משמע שמותו של אברהם הוא פתאומי, בהתערבות אלוקית. קיצור שנותיו של אברהם בא בעקבות יציאתו של עשיו לתרבות רעה.
ובתסכית האודיו
הפתאומיות שבמותו של אברהם אבינו מתוארת בשני אופנים:
א. אליעזר מודיע לרבקה על אברהם ששוכב במיטתו חסר הכרה.
ב. יצחק חש באמצע "מסע הצייד" עם עשיו בחולשה שישנה כרגע בעולם. חולשת מותו של הצדיק.
ג. הפלישתים, והגֵרים, אשר הושפעו מאישיותו הכבירה של אברהם, סותמים את הבאר כפעולה של עזיבת האמונה של אבררהם.*
* פעולה זאת תלך ותתעצם בהמשך התסכית ועיין במקורות בהמשך.


4. אברהם רואה ביעקב ממשיך דרכו.

מקור לב`. ספר בראשית פרק כב
(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.
(יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה` יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה` יֵרָאֶה:

מקור לג`. זוהר חלק א דף קכ/א
ביום השלישי ויש`א אברה`ם א`ת עיניו וירא את המקום מרחוק, ביום השלישי, הא אוקמוה, אלא כיון דאתמר ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהי"ם, מאי טעמא ביום השלישי וירא את המקום מרחוק, אלא בגין דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע, ודא הוא יעקב דנפק מניה, והאי הוא ביום השלישי וירא את המקום מרחוק כמה דאת אמר (ירמיה לא ג) מרחוק יהו"ה נראה ביום השלישי ויש`א אברה`ם א`ת עיניו וירא את המקום מרחוק, דא הוא יעקב, דכתיב (בראשית כח יא) ויקח מאבני המקום, אסתכל אברהם ביום השלישי דאיהו דרגא תליתאה, וחמא ליה ליעקב דזמין למיפק מניה, מרחוק כמה דאמרן, מרחוק ולא לזמן קריב. אמר ליה רבי אלעזר, מאי שבחא איהו לאברהם כד אסתכל וחמא דזמין למיפק מניה יעקב, דהא כד אזיל למיעקד ליה ליצחק, לאו שבחא כל כך איהו דיליה, א"ל ודאי (והא) חמא ליה ליעקב, דהא מקדמת דנא ידע אברהם חכמתא, ואסתכל השתא ביום השלישי דאיהו דרגא תליתאה, למעבד שלימו, וכדין חמא ליה ליעקב, דכתיב וירא את המקום, אבל השתא קיימא ליה מלה מרחוק בגין דאזיל למיעקד ליה ליצחק, ולא בעא להרהר אבתריה דקב"ה, מרחוק חמא ליה גו אספקלריאה דלא נהרא בלחודוי, ובגין כך חמא ליה ולא אתגלי כלא, דאלו אספקלריאה דנהרא הוה שכיח על האי אספקלריאה דלא נהרא, אתקיים עליה אברהם כדקא יאות, אבל מרחוק בלחודוי הוה, מרחוק, מאי טעמא אסתלק מהאי מלה אספקלריאה דנהרא, בגין דהאי דרגא דיעקב הוה, ובגין דיעקב עד לא אתייליד, לא אשתכח השתא על האי דרגא, ותו בגין דיהך ויקבל אגרא, וירא את המקום מרחוק, דא יעקב כמה דאתמר, מרחוק דלא זכה ביה (ראייה בעינוי בהאי עלמא, אלא מרחוק מגו האי דרגא, דהא כד אתא יעקב מית הוה אברהם ואסתלק מעלמא, וירא את המקום מרחוק, אבל לא בראייה אחרא):

מקור לד`. זהר חדש פרשת כי תשא מאמר שלש רגלים וראש השנה
וכד נחתו, כלהו אתקשרו ביום השלישי, ודא יעקב. בג"כ שביעאה לקבליה, דכלהו שבעה אתקשרן ביה. וכדין דאתי ארץ, בנהירו עם בנהא, דכלהו שבעה אתקשרן לאנהרא, וכדין ארבעה כוסות, ארבעה גאולות:

מקור לה`. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות
מ"מ קשה הלא כל הנשמות נקראת בת נדיב בתו של אברהם אבינו ולמה יתלה זכות של אברהם ביעקב. אבל הענין ע"פ הזהר בפ` עקידה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו מרחוק חמא ליעקב שהוא יום השלישי.

מקור לו`. שם פרשת ויצא
יעקב הוא השלישי לכן נתנה התורה ביום השלישי שהוא יומא תליתאי ומסיטרי`

מקור לז`. שם פרשת תולדות
...על סוד יעקב שראה גם כן אברהם ביום השלישי מרחוק כדאיתא בזוהר כי לא ניצל אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב.

מקור לח`. שער מאמרי רשב"י - פרשת וירא
כד אתא יעקב מית הוה אברהם ואסתלק מעלמא וכו` אין הדבר כפשוטו כי הרי בן ט"ו שנים היה יעקב כשמת אברהם כמ"ש ז"ל ע"פ ויזד יעקב נזיד תבשיל של עדשים היה לאבלותו של יצחק על פטירת אברהם אביו אבל הכונה כי כאשר נתגלה מציאות גדולת יעקב בעולם שהוא בצאתו מבאר שבע דכתיב ביה ויקח מאבני המקום כו` ואז כבר הוה אברהם מית ועל לקיחת יעקב אלו אבני המקום הזה נתנבא אברהם וז"ש וירא את המקום מרחוק כלומר ראה את יעקב שנתקשר בשכינה כאשר לקח מאבני המקום כו` בסוד וישב על המטה הנז` ביעקב דאמרו בזוהר דיתיב על ערסא שלימא הנקרא מטתו שלשלמה ואמנם אברהם ראה ענין זה מרחוק פירוש שדבר זה היה רחוק עדין כי מעשה זה אחר מיתתו של אברהם:

מקור לט`. שער הגלגולים - הקדמה מ
בספר הזוהר, בפרשת וירא דף ק"כ ע"א, שורה י"ח, וז"ל, וירא את המקום מרחוק דא יעקב, כמה דאתמר מרחוק, דלא זכה ביה וכו`, ראיה בעינוי, דהא כד אתא יעקב, מית הוה אברהם, ואסתלק מעלמא וכו`. תימא, כשנדקדק בשנותיהם, תמצא יעקב בן י"ג שנים כשמת אברהם, וכן ארז"ל על פסוק ויזד יעקב נזיד, תבשיל עדשים היה לאבלו של אברהם שנסתלק ה` שנים, כדי שלא יראה לעשו יוצא לתרבות רעה, בשנת הי"ג.

מקור מ`. רש"י על בראשית פרק כה פסוק יא
(יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו` - נחמו תנחומי אבלים (סוטה יד) דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

מקור מא`. כלי יקר על בראשית פרק כה פסוק יא
ואברהם לא רצה לברך את יצחק כי היה ירא פן יהיה גם עשו בכלל הברכה.

מקור מב`. ספר הישר. פרשת תולדות.
אברהם לימד את יעקוב דרכי מוסר.
מקור מג`. זוהר חלק א דף קלח/ב
ויגדלו הנערים, סטרא דאברהם גרים לון לאתגדלא, וזכותיה סייע לון, הוא הוה מחנך לון במצות, דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו`, לאסגאה יעקב ועשו, ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו`, אמר רבי אלעזר, כל חד וחד אתפרש לארחיה:

מקור מג` 1. מדרש תנחומא וירא פרק כב
קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א"ל לאן אתה הולך א"ל להתפלל א"ל ומי שהולך להתפלל למה אש ומאכלת בידו ועצים על כתפו א"ל שמא נשהא יום או יומים ונשחט ונאפה ונאכל א"ל זקן לא שם הייתי כשאמר לך הקב"ה קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה לא שמעת המשל מה שהיה בידו אבדו ומבקש מאחרים וא"ת יהיה לך בן אחר תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין א"ל לא משטין היה אלא הקב"ה יתברך היה לא אשמע ממך הלך מעליו.

מסקנת הדברים
לפי מקור לג` ישנה ראיה נבואית של אברהם את יעקוב עוד בזמן העקידה. הוא רואה את יעקוב שיולד מיצחק, למרות שהוא הולך בציווי אלוקי, לשחוט אותו – זה חלק מהניסיון של העקידה.
ממקורות מב`-מג` עולה שאברהם לימד את יעקוב ועשיו והעביר להם את להם את תורתו.
ואילו ממקורות ח`-ט` נלמד שאברהם ידע בברור שיעקוב ולא עשיו הוא הראוי לקבל את הברכות.
ונשאלת השאלה: האם מסר אברהם ידיעה זאת ליעקוב? – שהוא הראוי לברכותיו ולא עשיו, כפי שחשב יצחק.
ובמחזה האודיו
תיאור העקידה והפגישה עם השטן הבאתי את מדרש תנחומא (מקור מג 1) בלשון של אברהם המתאר את הפגישה ליעקוב.
ונראה שהן במכירת הבכורה והן בגניבת הברכות יעקוב פועל מכורח פנימי עמוק. מתוך הידיעה האמיתית, שעליו לעשות מעשה בניגוד למצפונו ולאישיותו התמימה. ההרגשה שרק הוא מסוגל להמשיך את דרך האמונה של סבו ואביו – שאחרת אין לה המשך - היא שדוחפת אותו ולא טובת-הנאה צרה וקטנונית.
ולכן, תיאור הקרב האכזרי בין עשיו לנמרוד מטרתו להבליט את הזעזוע של יעקוב ממעשה הרצח של עשיו. התחושה הנוראית, שעשיו בגד בתפקידו כבכור. היא שדוחפת אותו לבסוף למעשה המכירה של הבכורה בתמורה לנזיד העדשים.
רק בדרך זו ניתן להסביר את המעשה התמוהה של אח הנותן לאחיו מן המאכלים ומציע לו בשעת מצוקה למכור לו את הבכורה.*
*עיין בהמשך פרוש השתלשלות המכירה כפי שהובאה בתסכית האודיו.


5. מכירת הבכורה על ידי עשיו.

5. א. הסיבות
5 א. 1. התכחשות לעבודת הקורבנות

מקור מד`. משנה מסכת זבחים פרק יד
(ד) עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת. מִשֶּׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּכֹּהֲנִים. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
מקור מה` מדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה ח
אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת שנא` (שם) הנה אנכי הולך למות וגו` באותה שעה נתנבא עליו יחזקאל ואמר לו (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי כמה צדיקים הרג הרי כמה חסידים הרג והוא אומר אם לא דם שנאת ודם ירדפך אלא אמר לו אם לא דם הקורבן שנאת שהיה בכור והבכורות מקריבין לפיכך ודם ירדפך באותה שעה כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב שנא` (בראשית לה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו` ועשה שם מזבח וגו`

5. א. 2. משבר האמונה

מקור מו` מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יא
ויזד יעקב נזיד אמר לו מה טיבו של נזיד זה אמר לו שמת אותו זקן אמר באותו הזקן פגעה מדת הדין אמר לו הין אמר אם כן לא מתן שכר ולא תחיית המתים ורוח הקדש צווחת (שם כב) אל תבכו למת ואל תנודו לו זה אברהם בכו תבכה להולך זה עשו:

מקור מז` ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קי
ויזד יעקב נזיד א"ל עשו מה טיבו של תבשיל זה א"ל שמת אותו זקן א"ל באותו זקן נגעה מדת הדין אמר אם כן לא יש מתן שכר ולא תחיית המתים ורוח הקודש אומר אל תבכו למת זה אברהם בכו בכו להולך זה עשו וכו`:
מקור מח` תנחומא ישן תולדות ג`
ויזד יעקוב נזיד נכנס עשיו מן השדה וראה פניו של יעקוב מפוחמות אמר ליה מה את עושה אמר ליה אין אתה יודע שמת אברהם זקנינו ואני עושה תבשילין. וילך עליו להברות עליו אמר לו עשיו: אוהבי ושונאי מתו כאחד? אברהם מת ונמרוד מת ומה לי בכורה?

מקור מט` ספר עץ הדעת טוב - פרשת תולדות
או יראה כמ"ש ז"ל כי אז כפר עשו בתחיית המתים והענין כי ראה בלבו כי בו ביום נהרג נמרוד הרשע שעשה עצמו אלוה והרגו הוא עצמו וזה יורה הוייתו ית` ממית ומעניש את הרשעים ובבואו אל ביתו ראה כי בו ביום מת אברהם הצדיק שהושלך ע"י נמרוד בכבשן האש והיה הכהן הגדול שירש הכהונה מן מלכי צדק כנודע אז כפר בדעתו ואמר כצדיק כרשע כמות זה כן מות זה ולא עוד אלא ששניהם מתו ביום א` אז אמר ח"ו לית דין ולית דיין ואין תחית המתים בעולם וא"כ הנה אנכי הולך למות ולא אחזור לחיות בתחיה א"כ למה זה לי בכורה לכהן לאל עליון והרי ח"ו לית דין ולית דיין, והנה כפי זה גם בשבועה לא היה מאמין כיון שהיה כופר בעיקר ח"ו וא"כ איך נשבע ולזה ביאר הכתוב כי אף בשבועה לא היה מאמין ולא נשבע אלא להפיס דעתו של יעקב שהיה מרוצה כשישבע ולזה לא די שיאמר וישבע אלא וישבע לו כלו` כפי דעתו של יעקב המאמין בשבועה:

מקור מט`(1) דרשות הר"ן הדרוש השני
ואחרי היות עשו מקלה אבותיו איך ירשם כבודם בו יותר מיעקב, ולזה אמר יעקב לעשו בראותו רוע מעשיו, אחרי אשר אני מעלה אבותי על ראש תפארתי, וכיום אני מתיחס אליהם יותר ממך, מכרה כיום את בכורתך לי, כלו` שיהיה יחסנו אל אבינו בימים הבאים כיחסנו היום, כי אין מן הראוי שתריח כל היום ריח שדך, ואנכי הולך בעקבות אבינו וכאשר יעלה על רוחך תתנשא לאמר אשר עליך נקרא שם אבינו יותר ממני:
ועשו התבונן בעצמו ממעשהו אשר בחר בו, ואמר: הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה, ענינו שהטובים ילכו לעולם בדרך אבותיהם הטובים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: לעולם אל יניח אדם אומנות אבותיו. וכל זה שיהיה נקרא שם אבותיו עליו, ומטבע ההולך שלא בדרך אבותיו

5. א. 4. העבירות שעשה באותו היום הרחיקו אותו מהכהונה

מקור נא` תנחומא ישן תולדות ג`
אמרו: ג` עבירות עשה אותו רשע באותו היום גנב דכתיב אם שודדי לילה. ובעל נערה המאורשה שנאמר אם בשדה מצא האיש את הנערה. והרג את הנפש שנאמר והוא עייף ואין עייף אלא הורג.

מקור נב` מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה יב
ויבא עשו מן השדה רבי יודן בשם רבי אייבו ורבי פנחס בשם רבי לוי ורבנן בשם רבי סימון את מוצא אברהם חיה קע"ה שנה ויצחק ק"פ אלא אותן ה` שנים שמנע הקב"ה מחייו מפני שעבר עשו שתי עבירות שבא עשו על נערה המאורסה שנא` (דברים כב) כי בשדה מצאה והוא עיף שהרג את הנפש היך מה ד"א (ירמיה ד) כי עיפה נפשי להורגים ר` אמר אף גנב היך מה דאת אמר (עובדיה א) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה…

מקור נג` ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קי
אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום בא על נערה המאורסה דכתיב ויבא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה. הרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים. כפר בתחית המתים דכתיב הנה אנכי הולך למות. כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי בכורה וכתיב התם זה אלי ואנוהו. בזה את הבכורה דכתיב ויבז עשו את הבכורה:
מקור נג` (1) מדרש רבה במדבר פרשה ד פסקה ח
אמר עשו מה אני מבקש מן הבכורה הזאת שנא` (שם) הנה אנכי הולך למות וגו` באותה שעה נתנבא עליו יחזקאל ואמר לו (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת ודם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי כמה צדיקים הרג הרי כמה חסידים הרג והוא אומר אם לא דם שנאת ודם ירדפך אלא אמר לו אם לא דם הקרבן שנאת שהיה בכור והבכורות מקריבין לפיכך ודם ירדפך באותה שעה כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב שנא` (בראשית לה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו` ועשה שם מזבח וגו`.

מקור נד` ספר תורת משה על בראשית - פרק כה פסוק לא
הנה הבכורה היתה אז לשמש בכהונה לעבודה בזה יאמר הנה היום הרגת את הנפש ונפסלת מעבודה כנודע. מכוהן שהרג את הנפש עד יתקן בתשובה למאן דאמר (עי` תוס` סנהדרין לה ב ד"ה שנאמר, תוספות יום טוב סוף פרק ז דבכורות, ותוס` רע"א שם), ואמר גמור בדעתך למכור כהיום הזה שאין הבכורה מועלת לך, ולא בבחינת אם תתקן בימים הבאים. ועל דרך הזה באומרו השבעה לי כיום:

מקור נה` חזקוני על בראשית פרק כה פסוק לא
מכרה כיום - פרש"י וכו` כדאמר כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכל שכן שלא יעבוד עבודה ובאותו זמן העבודה היתה בבכורות.
ד"א אמר יעקב חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו, ורשע זה אינו ראוי לכבוד.
מקור נה. 1. ספר גור אריה על בראשית פרק כה פסוק לא

מסקנת הדברים
תפקיד הבכור במשפחתו של אברהם מקביל לתפקיד הכוהן, כפי שבא לידי ביטוי בעם ישראל לאחר מתן תורה. הכוהן המרוחק מכול רדיפה ממונית. איש המעלה, שאיננו שותף במלחמות וכיבוש ארצות והעוסק אך ורק בחיי קדושה והשכנת שלום – בין אדם לחברו ובין אדם לבוראו (עבודת הקורבנות). האדם, שתפקידו לשמור על האיזון באנושות בין שטף החיים המעשיים לבין האידיאל האלוקי של חיי צדקה ומשפט – תפקיד זה ראוי לשאת הבכור, על פי האמונה, אותה הנחיל אברהם לנכדיו.
במחזה האודיו
מתוך חמשת העבירות המנויות במקור נג`, אותן עשה עשיו באותו היום, הבאתי בלשונו של נמרוד, שלוש: הריגת הנפש (נמרוד), ההתכחשות לתחיית המתים (השכר של אברהם לאחר המיתה) והכפירה בעיקר (ההתכחשות לייעוד הבכור).
טענת עשיו: "למות באותו היום שבו מת האויב שלו" - על פי מקורות מז`-מט` "תפסיק עם השמים" לתשובתו של יעקוב שסבא מקבל את שכרו בעולם הבא. כמו כן הבאתי בפיו של עשיו את עניין מאיסת עבודת הקורבנות כפי שמובאת במקור נג`( 1) וכן את מקור נ` (פירושו של בית הלוי)אי הזכרת יתר העבירות, נובעות משיקולים חינוכיים. עוד יש לציין שהבלטת העבירות (בעיקר תמונת ההריגה של נמרוד על-ידי עשיו) באה כדי להבליט את הזעזוע הרגשי העמוק, שעובר יעקוב בזמן הגילוי, שעשיו אחיו, המיועד להיות כוהן במשפחה – לא יוכל להמשיך בתפקיד זה. וכדרכה של השפה הדרמתית שיתפתי את המאזין באכזריות שברצח, כדי להבין את הזעזוע של יעקוב ורצונו לקנות את הבכורה מעשיו. ואם כל זה המעטתי באלימות התמונה.
כל זאת מההבנה שיעקוב פעל במעמד קניית הבכורה, אך ורק מדאגה להמשך מפעל חייהם של אביו וסבו
.

6. תכונותיו של יעקוב אבינו.
6 א. יעקוב עולה על אבותיו.

מקור נה 2. . אלשיך. פרשת תולדות.
יעקוב נקרא ישראל. ומדרגתו עולה על של אברהם ויצחק והם אלו שמתעטרים בו. שלא בלבד שהוא "אב המון גויים" כאברהם וכיצחק אלא גם "שרית עם אלוהים ואנשים" - שליטה במלאכים.

מקור נו`. זוהר חלק ג דף קסג/א
פתח ר` אילאי ואמר תמים תהיה עם יי` אלקיך. מה בין תם לתמים. באברהם כתיב התהלך לפני והיה תמים. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה ויעקב איש תם. אמאי אקרי איש תם בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת.

מקור נז` מדרש רבה שמות פרשה ב פסקה ו
שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו למדנו תורה והוא אומר להם לכו אצל יצחק שלמד יותר ממני ויצחק אומר לכו אצל יעקב ששימש יותר ממני ויעקב אומר להם לכו אצל משה שלמדה מפי הקב"ה.

6 ב. יעקוב - צדיק מטבעו

מקור נח` - גור אריה על בראשית - פרק כא פסוק יד
ואם תאמר ואמאי מקדים לכתוב "ואלה תולדות יצחק" קודם שנולדו, דלא תמצא זה בשאר דוכתיה, והוי למכתב תחלה לידתם ואחר כך לומר "ואלה תולדות יצחק", ויש לומר דכתב כך כי מיד שהיו בבטן ראוי לקרות אותם "תולדות", שהרי בבטן היה יעקב צדיק גמור - כאשר היתה עוברת על פתח שם ועבר היה מפרכס לצאת, וכשהיתה עוברת על פתח עבודה זרה היה עשו מפרכס לצאת (רש"י פסוק כב), לכך הקדים לכתוב "אלה תולדות יצחק"...
מקור נט` ספר ישמח משה - פרשת תולדות דף סא/א
והנה יעקב בשחיטתו תיקן הרבה מאד, לפי שהיה איש תם, היינו השלם הגמור בכל השלמות ויכול לתקן בכל המדריגות, וגם יושב אוהלים אהלו של שם ועבר וידע כל הסודות והרזין והכוונות. והנה עשו הביא את זה לאביו, והכיר אביו באכילתו כי השוחט הוא צדיק גדול מאד, וחשב שהוא בעצמו שחטו, על כן חשבו לצדיק גדול מאד והצנע לכת, שמראה עצמו כאיש שדה והוא גדול ואיש אלקים*
* מקור זה משמש לעניין הרמאות שנגלתה לרבקה. עיין בהמשך.
מקור ס` דרשות הר"ן - הדרוש השני
כי עשו היה יודע ציד ואיש תחבולות כי הצייד בתחבולות יצוד כדברי רבי אברהם ואיש שדה אוהב לנוע. ויעקב היה בשתי התכונות בהפך, כי היה איש תם לא למד תחבולה וערמה, כמו שכתב רש"י ז"ל, ויושב אהלים כי לא אהב לנוע.

6 ג. יעקוב עובד את ה` בהתלהבות.

מקור סא`. משך חכמה דברים ו` ה`
...הראשונים היתה בעיניהם פרוטה אחת כמו שדרשו על יעקוב "ויותר יעקוב לבדו"- שנשאר בשביל פכין קטנים. כדי שירגיש הנפש בתת המעשר להד` ויעשה זה ברגש תשואות וחפץ אלוקי הישועות...

מקור סב`. ספרי פרשת ואתחנן פיסקא ז
ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב כענין שנאמר שם לב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לב` מחנות:

מקור סג` (תוספת א`) ספר צדקת הצדיק אות
.

6 ד. ליעקוב איזון נפשי בין חסד קיצוני לדין קיצוני.

מקור סד`. פירוש הגר"א לספרא דצניעותא - פרק ג
וענין שמא שלים הוי"ה אלקים כי רחמים בלבד אינן שלים וכן דין בלבד ולכן יעקב נקרא איש תם שכולל חו"ג כמ"ש בפרשת תרומה דף קס"ט ע"ב דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים כו` עד ואשלים להאי ולהאי ע"ש.

מקור סה`. משך חכמה. בראשית לה` א`.
מידתו של יעקוב אחוזה בתרין דרועין חסד ודין. והוא המתקת הדין הנקרא רחמים מידת החסד הבאה מאתערותא דלתתא נקרא אלף למד וכתיב הנראה אלי היינו שהפועל הוא הרואה וזה יעקוב שמעורר חסד וכביכול הוא נראה. אבל מצד הדין שזה בא מצד אתערותא דלעילא כתיב כי נגלו אלי היינו שמצידו יעקוב לא פעל כלל רק השם הסיר מאתו המסך החוצץ ונגלה לו האלוקים, כאילו וילון פרוס על פניו והוא מסיר אותו.

מקור סו` ספר צדקת הצדיק אות
מקור סז` ספר ישראל קדושים - אות ז
וזהו מדת יעקב אבינו ע"ה קו האמצעי שמחבר שני הקצוות לאחוז בדרך הממוצע כי יצחק אחז בקצה האחרון שהוא תכלית הצמצום וההעלם וכן איתא בזוה"ק פרשת וישלח (קס"ח ריש ע"ב) יצחק וכו` דאיהו חושך עיין שם. ועל כן הפסולת שלו הוא חושך גמור מסיטרא דאחשך אנפי בריין:

מקור סח` ספר נתיבות עולם ב - נתיב התמימות - פרק א
כי הישר מצד שכלו וחכמתו מתבונן לעשות הישר, והתמים הוא שהולך בדרך הישר מעצמו בלי שום התבוננות רק הולך בדרכו בתמימות, ויעקב היה לו שתי מדות שהרי נקרא יעקב איש תם והיה נקרא ישורון ג"כ. כי דברים של עצמו היה נוהג בתמימות דהיינו הדבר שהוא מגיע אל עצמו, ודברים המגיעים אל אחרים ובזה אינו ראוי התמימות, ובזה שייך שהיה מתבונן בשכלו לעשות הישר... והבוגד, שהוא הפך התמים, כמו שהתמים הולך בתמימות הבוגד הולך בתחבולות... כי מי שיש בו מדת התמימות שאינו יוצא חוץ מתמימותו ואינו מתחכם בתחבולה כלל...

7. תכונותיו של עשיו.
7 א. אברהם ראה את העתיד לצמוח מעשיו ברוח הקודש.

מקור סט` רש"י על בראשית פרק כה פסוק יא
ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו` - נחמו תנחומי אבלים (סוטה יד) דבר אחר אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו אמר יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

מקור ע`. כלי יקר על בראשית פרק כה פסוק יא
ואברהם לא רצה לברך את יצחק כי היה ירא פן יהיה גם עשו בכלל הברכה.
7 ב. שמח בהנאות עולם הזה
מקור עא`. ר` צדוק מלובלין. דברי סופרים אות
7 ג. אכזרי
מקור עב`. פירוש רבי יונה מגירונדי. תולדות.
שהיה עשיו איש ציד והיא מלאכה צריכה הרבה אכזריות ובה נדמו הרמאים. איש שדה – לרעות בגנים וללקוט שושנים ולראות בבנות.
7 ג. חנפן וגרגרן.
מקור עג`. רבינו בחיי על בראשית פרק כה פסוק כח
ואנו רואים כי כשם שהיה עשו איש השוחד כן אנו רואין את זרעו מקבלי שוחד אוהבי הלעטות, כמו שאמר עשו הלעיטני נא, ועליהם אמר דוד ע"ה (תהלים קח) מתרפס ברצי כסף, והם מושכים כח מן השר שלהם שהוא מקבל שוחד ביה"כ, וכן כל אומה ואומה מושכת כח מן השר שלה, וכבר ידעת כי ממנו קבל הנחש כח להחטיא ולשפוך דם, והיה הוא אב ושרש לכל בוחרי הדם והאוכלים אותו, והוא העוזר לזרע עשו האדמוני לשפוך דם, והוא המקטרג של ישראל הנימולים והמתרחקים מלאכול דם, ואליו כוון המקטרג הערום אשר בטל ברית מילה והתיר הדם מפני שעלה בחלקו וע"כ מחזיקים בו, וזהו שאמר הנביא לזרע עשו (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת ודם יהדפך, יתנבא עליו אבדן מפני שנאתו דם מילה, וזהו שאמר הכתוב (ירמיה מח) וארור מונע חרבו מדם, זה דם המילה:
7 ד. יחסיו עם אביו, יצחק אבינו.
מקור עד`. מדרש רבה בראשית פרשה סה פסקה טז
אר"ש בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות.
מקור עד` (1). מדרש רבה דברים פרשה א פסקה טו
באותה שעה התחיל עשו צווח ואומר בא וראה מה עשה לי התם הזה שכתוב בו (שם כה) ויעקב איש תם יושב אהלים לא די שצחק לי על שמכרתי לו את בכורתי והנה עתה לקח ברכתי הא למדת שעשו היה זהיר בכבוד אבותיו א"ר יודן כיון שבאו ישראל לעשות עמו מלחמה הראהו הקב"ה למשה אותו הר שהאבות קבורים בו א"ל משה אמור להם לישראל אין אתם יכולין להזדווג לו עד עכשיו מתבקש לו שכר הכיבוד שכבד את אלו שקבורין בהר הזה מנין ממה שקרינו בענין רב לכם סב את ההר הזה:
מקור עה`. מדרש זוטא שיר השירים פרשה א
אני נותן לעשו שהיה בוכה ומבקש מאביו הברכה שהאמין באביו מעט היא צדקה וכי עשה
מקור עו`. בתי מדרשות חלק א - מדרש ילמדנו פרשת תולדות אות ס
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו כשהיה בא עשו מן החוץ היה אביו שאלו היכן היית היום ואומר לו בבית המדרש לא כך וכך היא הלכה מכך וכך לא כך איסורו לא כך התירו ואומר לאביו (ולאמו) אבי המלח מהו שתתעשר והיה תמה יצחק ואומר ראה כמה בני מדקדק במצוות ומתוך דברים אלו היה צדו בפיו ואוהבו.
מקור עו` (1). הכתב והקבלה על בראשית פרק כה פסוק כח
ויהיה לפי"ז ציד הנאמר פה חוזר על יצחק ר"ל שהיה יצחק נצוד ע"י דבורי עשו, ובי"ת בפיו כמו בי"ת הכלי והסבוב (ער וואר געטיישט דורך דעססען רעדען), ויבע"ת ארום מלו רמיותא בפומיה והוא יותר נכון, וכן הראב"ע פי` יודע ציד, לעולם מלא מרמות כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו, ויעקב הפך עשו כי היה איש תם שאינו יודע לרמות וכמ"ש רש"י, ולדבריהם אלה תתיישב דעתנו ממה שיקשה להמפרשים סבת אהבת יצחק לעשו, ויאמרו שהיתה אהבת התועלת שהיה אוכל מצידו, ואין זה נכון, אבל סבת נטייתו אליו היתה מחלקת אמרי פי עשו, וזהו שגילתה התורה ויאהב יצחק כי ציד, שהאהבה היתה מסבת מרמה, ודע כי ציד הוא שם דבר לא תאר לאיש, כי התאר ציד בדגשות היו"ד וקמוץ ומלרע:
*מקורות נוספים למורכבות היחסים ביניהם נלקחו מהספרים:
"מן הבאר" של הרב אלימלך בר שאול
"מדבר שור" של הריא"ה קוק
"מי מרום" של הרב חרל"פ
7 ה. תכונת הציד
מקור עז` גור אריה על בראשית - פרק י פסוק ח
ולפיכך נקרא "גבור ציד", שהגבור ציד הוא בעל תחבולה וערמה, ואינו הולך דרך תם וישר, וזה היה גם כן אומנתו, ומדכתיב "לפני ה`" בא לומר שלא היה בלבד גבור ציד כמו שאר אנשי ציד, רק גם כן היה בעל תחבולה וערמה בדברים אלקיים עד שהיה ממריד הבריות בו יתברך. וכן בעשיו כתיב (ר` להלן כה, כז) "איש ציד" נגד יעקב שהיה "תם" (שם), מזה תדע כי הציד הוא בעל תחבולות וערמה, יוצא מן היושר. והוא היה מלך הראשון, וסתם מלכות הארץ מתנגד למלכות שמים, ולכך לא היה חפץ הוא יתברך שימליכו ישראל עליהם מלך, וזה היה מלך הראשון אין ספק שהיה ממריד העולם עליו, ונאמנו דברי חכמים:
7 ו. בחינה כללית - לדורות
מקור עח`. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח/א
אמר רבי יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ודלמא ישראל מומר שאני?...
מקור עט`. הגרי"ז הלוי על בראשית פרק טז פסוק ה
והנה נחזי אנן אם לאבות היה עליהן שם ישראל, ודבר זה מבואר מכמה מקומות שהי` להם שם ישראל מהא דאי` בקידושין י"ז ע"ב דעשיו הוה לו דין ישראל מומר.
מקור ס`. ספר קנאת ה` צבאות - חלק שני (המשך)
נמצא לפי זה, ששני מקומות נמצאו לעשיו להתחזק בו, אחד - בסוד מדריגתו הפרטית בסוד השמאל שיונק מיצחק, אך מקום היותר תקיף הוא בבחינת הזוהמא, והוא סוד עמלק:
8. יחסי עשיו ויעקוב
מקור סא`. בראשית פרק כה` פסוק כג`
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גֹייִם {גוֹיִם} בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:
8 א. ביסוד יחסיהם יש אהבה והערכה זה לזה.
מקור סב`. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י/ב - יאא
תניא נמי הכי לא יהיה שריד לבית עשו יכול לכל תלמוד לומר לבית עשו בעושה מעשה עשו אמר ליה והכתיב שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה אמר ליה מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה תניא נמי הכי מלכיה ולא כל מלכיה כל נשיאיה ולא כל שריה מלכיה ולא כל מלכיה פרט לאנטונינוס בן אסוירוס... כי שכיב אדרכן אמר רב נתפרדה חבילה.
מקור סג` דרשות הרב יונה מגירונדי. פרשת תולדות
שני גויים - שניהם חכמים וחסידים. שניהם שווים בחסידות ובעשיית טוב לישראל ובמות אנטוניניוס אמר רבי: נתפרדה החבילה. וכן נאמר בחז"ל, תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז/ב: "והכתיב ויאמר ה` לה שני גוים בבטנך אל תקרי גוים, אלא גיים ואמר רב יהודה אמר רב אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" ...אבל אחרי כן אמר הכתוב: וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ. כלומר בימי קטנותם וכמו שאמר הכתוב ויגדלו הנערים... ולבסוף: וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ - כמו שאמרו חז"ל - לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים... (מגילה וא)
מסקנת הדברים
מרוב המקורות עולים התכונות ההפכיות שבין שני האחים התאומים. התום והרחמנות של יעקוב, לעומת האכזריות והערמומיות של עשיו. יחד עם זה יש גם דברים משותפים ביניהם, כפי שבאה לידי ביטוי במקורות סב`-סג`. ממקורות אלו נלמדת גם ההדרגתיות שביחסי שני האחים – מאהדה והערכה עד לשנאה.
גם תכונותיו השליליות של עשיו אינן מוחלטות ויש בו צדדים חיוביים כמובא במקורות עד` ועה`. ואומנם יש להיזהר בזאת מפני שאינו בוחל באמצעים כדי שיראה "צדיק" בעיני אביו וכמובא במקור עו`.
בתסכית האודיו.
תכונותיו של יעקוב אבינו: תמימותו, צידקותו, אהבת הבורא ית` – אפילו בדאגה לפרטים הקטנים, היום יומיים, שקידת התורה. האיזון הנפשי בין חסד וגבורה ,פזורים לכל אורך התסכית.
א. שקידתו – אמו מוצאת אותו לומד אפילו כשהוא קודח מחום.
ב. הדאגה לפרטים - הוא שמטפל בענייני המאהל ועדרי הצאן.
ג. האיזון הנפשי – מצד אחד הרגשת הכאב שבאובדן חיי הצבי, אך מצד שני שחיטתו על פי הכללים שלמד אצל שם ועבר.
ד. יעקוב פועל בתמימות. הוא נדחף אל המאורע של מכירת הבכורה ולא יוזם אותו. הוא אינו פועל מיד בתחבולות. רק לאחר שהוכרח להגיע למצב, שבו עתיד המשפחה והמשך דרך האמונה של סבו עומדים בסכנה – הוא נוקט בתחבולות: מכריח את עשיו להישבע ועושה קניין חליפין.
לעומתו עשיו:
א. ערמומי - מציג עצמו כאיש עקרונות, הנלחם למען החבורה: "נראה להם מי היא חבורת אדום". אך, משנקרת לפניו ההזדמנות לברוח ולהציל את עורו, הוא עושה שיקול מעשי שוכח את "הכלל כולם בשביל אחד" ומפקיר את חברו, איילון.
ב. אכזרי - הנאת הלחימה שבקרב שלו ושל חבורתו. ההנאה מן הצייד כל זאת ללא רגישות לאובדן חיים.
ג. צביעות - בליבו בז לאביו על שאיננו מגיב למעשי הפלשתים ואילו כלפי חוץ מכבדו.
בתחילת התסכית עשיו מכיר ביתרונו של אחיו. הוא מכיר בחכמתו ומרגיש קרבה אליו יותר מכל החכמים במאהל.
אך בהמשך, עם דחייתו את הבכורה והקושי לקבל את דרכו של אביו עם הפלשתים, היחסים ביניהם מצטננים.
עד שלבסוף בסיום התסכית, לאחר שנכנס יעקב במקומו לקבל את הברכות, הוא מגיע לשנאה.
אמנם יוצא שעשיו הוא שמניע את העלילה. הוא שגורם לשינוי סדרי המאהל, כפי שקבע אותם יצחק אביו. שלבי היפרדותו מבית סבו אברהם ומדרכו הרוחנית, הם שמבררים ליעקוב את תפקידו כבכור. התערות עשיו עם עמי הארץ הכנעניים היא שמכריחה את יעקוב לתפוס את מקומו ולשאת בעצמו את הייעוד של הבכור הכוהן, אפילו בניגוד לדעת אביו.
9. מכירת הבכורה.
9א. בתמורה לנזיד העדשים
מקור סד` זוהר חלק א דף קלט/א
ס"א, תא חזי זמנא חדא הוה יתיב רבי שמעון ושאר חברייא, עאל קמיה רבי אלעזר בריה, אמרו ליה לרבי שמעון, מלתא רבתא בעינן למבעי קמך בעניינא דיעקב ועשו, איך לא בעא יעקב למיהב לעשו תבשיל דטלופחין עד דזבין ליה בכירותא דיליה, ועוד דאמר עשו ליצחק אבוהי ויעקבני זה פעמים, אמר לון בהדין שעתא אתון חייבים לקבלא מלקות, דהאמנתון לפתגמי דעשו, ושקרתון לפתגמי דיעקב, דהא קרא אסהד עליה ויעקב איש תם, ותו כתיב תתן אמת ליעקב, אלא כך הוא ענייניה דיעקב עם עשו, בגין דעשו הוה סני לבכירותא בקדמיתא, והוה בעי מניה דיעקב דלסבה ליה אפילו בלא כסף, הדא הוא דכתיב ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה):
מקור סה` זוהר. מדרש הנעלם ח"א דף קלח`
ויזד יעקב נזיד, רבי בא בשם רבי אחא אמר, לעולם טבעו של עולם אינו משתנה, בא וראה מה כתיב, ויזד יעקב נזיד, כמה דאת אמר (שמות יח יב) אשר זדו עליהם, ותרגומו דחשיבו, כלומר הלב חושב ומהרהר בתורה בידיעת בוראו, מה כתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, הכבד שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע, ואינו מוצא, נקרא עיף, והוא אומר ללב, עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתיה לקיים גופך, הדא הוא דכתיב ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי כן דרכי לבלוע הדם, ולשגר לשאר האברים, כי עיף אנכי בלא אכילה ושתיה, והלב אומר תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך, הדא הוא דכתיב מכרה כיום את בכורתך לי, קונמיתא דתאיבא, עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד, דאלמלי ההוא כסופא והרהורא דלבא במאכל, לא יוכלו הכבד והאברים לבלוע.
מקור סו` רמב"ן על בראשית פרק כה פסוק לא
ויש אומרים (הרד"ק בשם אביו) כי אין מחיר הבכורה הנזיד רק הכתוב יספר כי בבקשו לאכול והוא עיף אמר לו יעקב מכור לי בכורתך בכסף, ואחר כך אכול, וענה לו בפחזותו על האכילה למה זה לי בכורה, הרי היא מכורה לך, ונשבע עליה וישבו לאכול ולשתות, והכתוב לא פירש המחיר ואין זו דעתי:
מקור סז` תורת משה לרב אלשיך – פרשת תולדות
אך יהיה כי שני תבשילין היו אחד של עדשים ואחד של דבר אחר ועל שניהם אמר שני פעמים נזיד באומרו ויזד יעקב נזיד, ולהיות עשו עיף רצה בדבר היותר אדום משניהם שמוסיף אומץ כי יותר נעשה דם, וזהו אומרו (ל) הלעיטני נא מן האדום האדום, שהוא האדום יותר שהוא הזה והראה על של עדשים כי עיף אנכי, ושמא תאמר למה קראו אדום ולא אמר מן העדשים, לזה אמר על כן קרא וכו`, לומר על כן שהיה עיף ונבהל להוט לאכול קרא שמו של נזיד אדום ולא קראו בשמו:
מקור סח` הרש"ר הירש, פירוש ספר בראשית. עיקרי דבריו.
כל אותה מכירה לא זיכתה את יעקוב ביתרון, או יתרון נהפוך הוא עשיו נשאר שר גדול בעוד שהוא המשיך לטפל בצאן. הדיון ביניהם היה על ההנהגה הרוחנית של הבית.
לפי בבא בתרא (דף טז ב) הם היו נערים בני חמש עשרה וכול המכירה הייתה בדרך של שחוק בלבד.
יעקוב נותן לו לאכול ורק מוסיף: כשם שאתה נכסף לאדום הזה כן אני נכסף לבכורה. יעקוב דאג להמשך הרוחני של אברהם סבו – כיצד יוכל עשיו המשוטט בשדות ועסוק בצייד להמשיך את דרכו הרוחנית-מוסרית.
מקור סט` הכתב והקבלה על בראשית פרק כה פסוק כט
ויזד יעקב נזיד. והא דלא אמר לשון בשול, כמו (מ"ב ד`) ובשל נזיד, נראה כי יש הבדל בין לשון זוד ללשון בשול, בשול הוא בבחינת התיקון שיגיע התבשיל לגמר בשולו להיותו ראוי לאכילה וזוד הוא בבחינת הכנה אל הבשול, והוא בזמן שהמים והרוטב שבקדרה נעשים רותחים, שהתגבר בו ע"י חום האש כח הרתיחה לעלות בכח למעלה מן התבשיל ויעלו בו אבעבועות בשפת הקדרה... וזהו ויזד יעקב נזיד שהיה מתעסק לעשות ההכנה אל הבשול, ולא הגיע עדין לגמר בשולו, כי לפעמים אם לעת הצהרים יהיה השעה דחוקה ולא יהיה פנאי ושעה מרווחת לבשל אז התבשיל כראוי, יקדים איזו שעות להרתיח את התבשיל. ובהגיע עת הצהרים יחזיר הקדרה המצונן אל האש ובשעה מועטת יוגמר להתבשל היטב. ויודיענו הכתוב בזה מדת רעבתנותו של עשו שלא המתין עד גמר בשולו כדרך כל אדם, אבל בהיותו עוד במעמד שאינו ראוי לאכילה תאות נפשו השתוקקה למלא בטנו. ומאכל זה שמצד עצמו אינו ראוי לאכילה עדיין היה אוכל בהלעטה, לפתוח פיו ויפול המאכל לתוך גרונו.
מקור פ` העמק דבר על בראשית פרק כה פסוק כט
ויזד יעקב נזיד. לא כתיב ויזד יעקב עדשים. ללמדנו שלא ידע עשו שהוא עדשים.שאלו ידע היה אומר הלעיטני נא מן העדשים. אלא שלא ידע כי אם ראה תבשיל אדום ע"כ אמר סתם מן האדום.
מקור פא` ספר עץ הדעת טוב - פרשת תולדות
ויבא עשו תכף אחר הבישול והוא עייף צמא ורעב למאכל וגם כי אין בו כח להושיע ידו אל הקערה לאכול, לכן אמר הלעיטני כענין הגמל הנלעט ע"י האדם וז"ש הלעיטני נא כלומר עתה שאני עייף ואל תתמה ממה שאני שואל ממך שאתה תלעיטני כי הרי עייף אנכי, ואמנם אומרו פעמיים מן האדום האדום יובן כמ"ש אח"כ ויעקב נתן לעשו וכו` ויאכל וישת וכנודע כי כל שתיה אינה מים רק יין כי שתיית המים אין צורך להזכירה וכמ"ש ויעש להם משתה וא"כ יש להקשות כי אה עשו לא שאל רק אכילה למה נתן לו גם שתיית היין אמנם האמת כי עשו שאל שניהם אכילת העדשים תבשיל אדום ושתיית היין האדום וז"ש מן האדום האדום...
ובפרט במה שארז"ל כי סיבת בישולו עדשים אז לפי שבו ביום מת אברהם ותבשיל הראוי להברות את האבלים הם תבשיל העדשים וא"כ גם ארז"ל לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים ובבוא עשו מן השדה ראה תבשיל העדשים ומשקה היין שהכין יעקב להברות בהם את האבלים ואז אמר מן האדום האדום וכו` כנז` ואילו אמר הלעיטני מן הנזיד הזה לא נשתנה שמו גם הוא אבל כיון ששינה שם הנזיד וקראו אדום ולא עוד אלא שגם שאל שתיית היין בלשון אדום וראה יין כי יתאדם ונתן בכוס האדום עיניו ע"כ קרא שמו אדום ושינהו מן עשו אל אדום להורות לכל העולם ולפרסם ענין מכירת הברכות ע"י תבשיל אדום ויין אדום ולא יקטרגו על יעקב למה לקח את הבכורה והברכ` מן אחיו הבכור כי הוא מדעתו איבדם בידו על היותו גרגרן כנז`:
ויעקב נתן וכו` עוד אחרת הערים יעקב במה שלא נתן לו נזיד עדשים לבד אשר שאל בפיו אמנם הקדים לתת לו בתחילה לחם כי הוא עיקר המזון בו כתיב ולחם לבב אנוש יסעד ובזה ניצול מן הסכנה אל הרעב וכאשר אח"כ אכל גם נזיד העדשים ויאכל אותה וגם חזר וישת את היין אשר בשתי אלו מכר הבכורה כבר אינו אז באכילתם אנוס ומכירתו שרירה וקיימת ונמצא, כי גם כי תחילתו באונס, כל שאר הענינים היו ברצון אם ויאכל נזיד העדשים אם שתית היין, ועוד אחרת כי אחר כ"ז לא טען אנוס הייתי אמנם ויקם מעל השלחן ולא דבר מאומה וגם וילך לחוץ שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו ולא חזר בו אמנם אדרבה היה מן הקצה אל הקצה האחרון תחילה באונס גמור ואמצעיתו ברצון טוב בהיותו אוכל ושותה כנז` ואחריתו כנחש ישוך ויבז עשו בזייון גמור את הבכורה והרי זה שער מכירה גמורה נכתבה בתורה להורות לכל העולה כי בדין גמור היתה מכירה זו ואין בה שום עענה לא טענת אונס ולא טענת אונאה ולא טענת רמאות לרמות את אחיו כי הרי בזויה היתה בלב עשו ומאוסה לגמרי כנז`:
מקור פב` בית הלוי על בראשית פרק כה פסוק ל
הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. לפי פשוטו הוא דהתבשיל היה של עדשים, ואז היה זה מאכל מיוחד לאבילות וכמו שכתב רש"י דמש"ה בשל עדשים דבאותו יום מת אברהם, ונתבייש עשו בעצמו אחר שרואה בבית אבילות והוא להוט אחר אכילה ושתיה כדרך הזוללים ושכורים ועשה עצמו כאינו מכיר כלל בהתבשיל מהו וכי הוא עדשים וע"כ קראו בשם התואר האדום האדום הזה כאילו אינו יודע כלל מה הוא רק שרואה שהוא תבשיל אדום, וע"כ גם כן לא רצה לאוכלו כדרך האנשים אוכלים דמיד שיפשוט ידו בקערה ליקח ממנו כף אחת הרי יראה בעיניו שהוא עדשים, ונתייעץ שהוא יפתח פיו ויעקב ישפכם מן הקדירה לפיו בלא ראות. וע"כ אמר הלעיטני נא ונתן טעם כי עיף אנכי ואין בי כח לפשוט ידי לפי, וכל דבריו היו במרמה:
מקור פג` ספר ישמח משה - פרשת תולדות דף סב/א
על כן ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים נוסף על מה שהבטיח לו מעיקרא, וגם משקה נתן לו כאמור ויאכל וישת כנ"ל.
מקור פד` ספר באר מים חיים פרשת תולדות - פרק כה (המשך)
ויבז עשו את הבכורה לומר על מה זה נותן לי כל זה ומה זה שוה וכן אמרו חז"ל (בראשית רבה ס"ג, י"ד) הכניס עמו כת של פריצים ואמר נאכל מדידיה ונחייך ביה וכו` כי לחוכא ואיטלולא היה בעיניו שאדם יתן ממון בעד זה וכבר ביקש הוא ממנו שיטלנו ממנו בחנם:
9 ב. מכירת המכירה תמורת חרב פלאית.
מקור פה`. תורה שלמה כה` לג`
שהיה לאברהם חרב שחקוק עליה שם המפורש ונתן יצחק החרב ליעקוב. והוצרך עשיו להלחם בנמרוד ומכר בכורתו ליעקוב תמורת החרב שהייתה שווה הרבה כסף. וקיים המכירה באכילה ושתיה כדרך הסוחרים.
מקור פו` ספר הליקוטים - פרשת תולדות
ויעקב קיים הפסוק שאמר (משלי כ"ה כ"א) אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמ"א העולה סמא"ל, כי עיפה נפשו להורגים, לכן השקהו מים, רמז לח"ץ, שהם מכיתם ושבעים פרים בחג, ולמה כי גחלים אתה חותה על ראשו, ליבש מקורו ומעיינו מניצוצות הקדושה שבראשו, וישאר עץ יבש, ובזה ישלימנו לך, כל מה שהיית חסר והוא היה בקדושה, תקחנו מידו, ותהיה אתה שלם בכל:
9 ג. מכירת הבכורה כחלק מירושת ארץ ישראל
מקור פז` פרקי דרבי אליעזר פרק לז.
ר` לוי אומר בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת כל קניינו ואת כל אשר לו לשני בניו לפיכך גמלו חסד לו שניהם שנ` ויקברו אותו עשו ויעקב בניו אמ` עשו ליעקב נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשנים ואני בורר שאני בכור אמ` יעקב הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר שנ` וגם עינו לא תשבע עושר מה עשה יעקב אבינו חלק לשני חלקים כל מה שהניח אביו חלק אחד ואת ארץ ישראל חלק אחר מה עשה עשו הלך אצל בנו של ישמעאל אמ` לו ישמעאל לעשו האמורי והכנעני אז בארץ ויעקב בוטח לרשת את הארץ ולכן טול אתה מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה ולקח עשו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה לקח יעקב וכתבו כתב עולם ביניהם.
מקור פח`. תורה שלמה כו` לד`
אך מצא יעקב אחרי הצאן המרעה, רחוק מן העיר, אם היה האוכל מתמהמה לו היה מיד מת ולכך אמר לו יעקב אם אתה מת מיתת עצמך הרי כל אשר לאבי בידי. וכל בני קטורה וישמעאל ולוט שמילט זקיני מן השבי ומן המוות יהיו משועבדים לי ואם אאכילך ותחיה הריני מפסיד שרות גדול וממשלה גדולה שאתה הבכור ותיקח הכל אבל מכור לי בכורתך אז אאכילך ותחיה ולא תמות ואני לא אפסיד במה שאאכילך ואם לא תחמול על עצמך בשביל שתרצה שלא תבוא לי הממשלה, גם אני לא אחמול על עצמך כי כמו שאתה רוצה לעצמך אני אוהב לעצמי ואיני אוהבך יותר ממני ומחמת טענה אמר לו יעקב...
ויאכל וישת... כי כל ממון שבעולם אין אדם מחשיב כלום ובזוי בעיניו כנגד גופו ועוד היה בוטח באהבת יצחק שלא יפסיד בזה כלום.
מקור צ` כלי יקר על בראשית פרק כה פסוק לא
כך אמר יעקב מכרה כיום שלא תחזור בך כיום הזה שהולך ואינו חוזר, כך אתה לא תחזור בך וכן השבע לי כיום. וי"א שאמר מכרה כיום כפי מעלת הבכורה באותו יום כי בזמן ההוא עיקר מעלת הבכורה מה שהעבודה בבכורות, והעבודה היתה קלה בעיני עשיו להוציאה מתחת ידו, ע"כ אמר כיום כקונה דבר השייך גם ביום ההוא וזהו העבודה לאפוקי הירושה עדיין לא באה לעולם כי מה שיהיה מי יגיד לו:
מקור צא`. ספר עץ הדעת טוב - פרשת תולדות
ויאמר יעקב וכו` עתה מצא מקום כחפצו לקנות הבכורה אמנם נתיירא פן אחר אשר יאכילהו יטעון כי ניחם כי אנוס היה במעשיו כי היה מת ברעב לז"א מכרה כיום תהיה מכירתך קיימת לעולם כמו ביום הזה שמפני עייפותך גרמה בלבך למכור וגם בימים הבאים תהיה מכירתך קיימת:
ויאמר עשו וכו` רצה לרמותו וכאלו מוסר מודעה ומתנה תנאי ומודעה כי מפני האונס מוכר וכנודע כי המוכר ומגלה בפיו הסיבה לשהוא מוכר יכול אח"כ לחזור בו בהתבטל הסיבה ההיא מש"כ אילו שתק שהדברים שבלב אינם דברים וא"כ אם אנוס הוא אם לא פירש בשפתיו זביניה זבין א"כ אף אם תליוה וזבין ולז"א הנה אנכי הולך למות ולכן למה זה לי בכורה ר"ל ביום כזה שאני מת ברעב אבל כאשר אוכל אחזור בי וחשב כי יעקב איש תם ולא יבין רמאותו רק שאדרבה בכל לבו הוא מוכר כיון שהולך למות:
ויאמר וכו` אלו המכירה תהיה בדברים לבדם או אפילו ע"י קנין ידעתי כי תחזור בך כפי הדין ולכן השבעה לי כיום ר"ל כי כמו שביום הזה אתה מסכים בכל לבך למכור מפני ההכרח כך תהיה מכירה קיימת כל הימים ואע"פ שמכח קנין איני זוכה כדין הנז` מכח השבועה אינך יכול ליפטר וא"ת ג"כ דין הוא שנשבעין לאונסים והוא כשהאנס מכריחו אבל אני איני אונסך שתמכור לי
מקור צב` ספר עץ הדעת טוב - פרשת תולדות
על כורחך ואילו אתה עייף ומוכרח לקנות ממני הנזיד הרי זה דומה למחליף מחט בשניים שאין בזה אונס והונאה כי אתה אונס את עצמך ולא אני והרי בזה נסתלקו שתי הטענות, טענת אונס וטענת אונאה וזה ע"י השבועה כנז`, אז מפני ההכרח וישבע לו וכיון שנשבע לו ראה ונתייאש וימכור את בכורתו ליעקב מכירה גמורה הנק` מכירה:
ויעקב נתן וכו` עוד אחרת הערים יעקב במה שלא נתן לו נזיד עדשים לבד, אשר שאל בפיו אמנם הקדים לתת לו בתחילה לחם כי הוא עיקר המזון בו כתיב ולחם לבב אנוש יסעד ובזה ניצול מן הסכנה אל הרעב וכאשר אח"כ אכל גם נזיד העדשים ויאכל אותה וגם חזר וישת את היין אשר בשתי אלו מכר הבכורה כבר אינו אז באכילתם אנוס ומכירתו שרירה וקיימת ונמצא כי גם כי תחילתו באונס כל שאר הענינים היו ברצון אם ויאכל נזיד העדשיה אם שתית היין, ועוד אחרת כי אחר כ"ז לא טען אנוס הייתי אמנם ויקם מעל השלחן ולא דבר מאומה וגם וילך לחוץ שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו ולא חזר בו אמנם אדרבה היה מן הקצה אל הקצה האחרון תחילה באונס גמור ואמצעיתו ברצון טוב בהיותו אוכל ושותה כנז` ואחריתו כנחש ישוך ויבז עשו בזיון גמור את הבכורה והרי זה שער מכירה גמורה נכתבה בתורה להורות לכל העולה כי בדין גמור היתה מכירה זו ואין בה שום טענה לא טענת אונס ולא טענת אונאה ולא טענת רמאות לרמות את אחיו כי הרי בזויה היתה בלב עשו ומאוסה לגמרי כנז`:
בפרקי דר"א פרק ל"ח אמר עשו ליעקב נחלק כל אשר הניח אבא לשני חלקים ואני בורר שאני בכור. הנה לפי הנראה שעשו ערער אז על עיקר מכירת הבכורה וא"כ יש להבין למה אמר שיחלקו לשני חלקים הרי צריכין לחלוק הנכסים לשלשה חלקים ויעקב לא יטול רק שליש. רק כשנדקדק בלשון הפסוק דיעקב אמר לו מכרה כיום בכורתך לי ועשו השיב לו כי הולך למות ולמה זה לי בכורה. דיעקב אמר לו דבר ברור ולשון ברור מפורש, רצונו שימכור לו את הבכורה ויעקב יהיה הבכור, דהרי כל עיקר כוונת יעקב כדי שיזכה בברכות אברהם ויצחק דהיינו הקרבת הקרבנות וירושת ארץ ישראל וע"כ ביקש ממנו שימכור לו הבכורה והוא יהיה הבכור במקומו, ועשו הסכים ליעקב רק אמר לו תשובתו ברמאות ואמר בלשון אשר יעקב יסבור עתה שמסכים הוא לדבריו לגמרי, ואחר זמן כשירצה יערער עליו, כי עשו כן היה דרכו לרמות באמרי פיו וכמו שהעיד עליו הכתוב כי ציד בפיו והיה כחו בפה לרמות בדבריו אנשים ההולכים בתמימות, ולכן השיב לו ולמה זה לי בכורה, דבלשון זה יוכל לערער אח"כ ולטעון דכוונתו היה רק שמכר לו שהוא לא יהיה בכור ולא יהיה לו מעלה על יעקב אבל יעקב ג"כ לא יהיה בכור ויהיו שניהם שוים כשני פשוטים. וכן איתא להדיא בסוטה (דף י"ג) דעשו עירער אח"כ נהי דזבני בכירותא פשיטותא מי זבני אמרו לו אין א"ל הבו איגרתא כו`, וכתב רש"י וז"ל נהי דזבני בכירותא שלא אטול פי שנים אלא אהיה כמוהו. ומש"ה כשבאו לחלוק הנכסים לא עירער לגמרי על המכירה רק טען טענתו השקרנית ומש"ה אמר נחלוק לשני חלקים שוים כשני אחים פשוטים החולקים, וכיון דשניהם שוים הרי ממילא יש לו קצת מעלה על יעקב שהוא נולד מקודם והיה לכל הפחות בכור איזו זמן ויעקב מעולם לא היה בכור, וע"כ אמר שמהראוי שהוא יברור ראשון יען שהוא בכור, והגם דמחל זכותו מ"מ כיון דשניהם שוים ממילא יש לו מעלה עליו בזה, וזה היה הרמאות שלו דיעקב יסבור שנעשה בכור ויזכה בקרבנות וארץ ישראל והוא יאמר ששניהם אינם בכורים. וזה זמן כמה אשר ראיתי בספר זרע ברך כתב לפרש הא דאיתא במדרש (ב"ר סג-יד) על פסוק ויאכל וישת הכניס עמו כת של פריצים אמרו ניכול מדידיה וניחוך עליה ורוח הקודש אומרת (ישעי` כא) ערוך השולחן סדר פתורתא צפה הצפית סדר מנרתא קומו שרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב. וכתב בספר הנ"ל לפרש דברי המדרש כמ"ש דהפריצים סברו שיערערו על יעקב שאינו בכור רק שניהם פשוטים וכמבואר בגמרא דסוטה הנ"ל, ועל זה אמרה רוה"ק קומו שרים משחו מגן כתבו שהבכורה ליעקב, כלומר שיכתבו מפורש כמו כוונת יעקב בהמשא ומתן הלז שיהיה מפורש בהשטר דברים מפורשים שיעקב הוא הבכור ולא לכתוב בשטר דברים כדבריו של עשו דבאו סתומים ולא אהני ליה לעשו ברמיותיה:
מקור צב` חזקוני על בראשית פרק כה פסוק לא
כיום - של עכשיו שעדיין אין העבודה נוהגת אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה. ד"א מכרה כיום לאלתר כמו שהיום הזה לאלתר הוא. פירוש מיד מכור לי בדמים שאתן לך חלק בכורתך הראוי לך מממון אבי.
ד"א כיום לפי מה שהיא שוה היום והוא דבר מועט שהרי כמה נולדות יש לבא בדבר.
מקור צג` ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות
הם שני ענינים שעשה יעקב לעשו האחד בענין מכירת הבכורה שלמד מעבר רבו בשעה שלימד לפניו שא"א לו להתחזק על עשו רק באכילה אם רעב שונאך האכילהו לחם לכן כשבקש עשו מן יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה לא בקש רק עדשים ויעקב נתן לו לחם עם עדשים לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם כי בזה גחלים אתה חותה על ראשו ז"ש למלפני כשאני מעיין ואתבונן הענין הבכורה שלמדו אותי שם ועבר
מקור צב` ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות
ולדידי ניחא הן הן בגדי החמודות של אדם הראשון מתחילה בגדי כה"ג שהיו ביד עשו הרשע שזכה לקבל שפע וברכה כדין כה"ג ויעקב נטל שלו ממנו והפשיט בגדו ממנו בעת שלקח ממנו הבכורה בעדשים להיות מלעיטין אותו כגמל מן האדום האדום אז בא הבכורה אליו וזכה שיהי` כה"ג של מעלה:
מסקנת הדברים
במקור סד` מעמיד רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו בצורה ברורה, שלא יעלה על הדעת, שמכירת הבכורה באה מצד יעקוב, בתמורה לרעבונו של עשיו. הדבר נוגד את אופיו התמים והדבק בַאמת של יעקוב וכפי שמעידה עליו התורה בפירוש. דברים אלו זוכים להשלמה במקור פא`. מדבריו משמע, שהפסוק שבא בסוף המכירה: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: הינו משפט המסכם את כל מה שאירע ביניהם: שקודם נתן יעקוב את הלחם ורק אחר-כך משבז עשיו לבכורה החל המשא ומתן סביב נזיד העדשים. עוד עולה ממקור פא` שהן המכירה והן השבועה באו כתגובה לניסיונות הרמאות של עשיו ועוד שחבורת הפוחזים היו שותפים בניסיון הרמאות.
ואמנם מדברי הרמב"ן במקור סו` נראה שאין זו דעתו, אך לאור דברי הזוהר במקור סד` וחריפות תגובתו של רשב"י לשאלת תלמידיו - בחרתי בדרכו של בעל "עץ הדעת טוב".
עוד עולה מדברי הרש"ר הירש במקור סח` שקניית הבכורה על ידי יעקוב באה מתוך דאגה להמשך דרכו הרוחנית של סבו, אברהם.
בתסכית האודיו
עשיו ובני חבורתו מגיעים לאחר הקרב עם נמרוד וחבורתו אל המאהל. במאהל הם מוצאים את יעקוב אשר חזר כדי להכין לאביו את סעודת ההבראה. יעקוב נותן להם לחם ויין. בעצת חבריו מתכחש עשיו לתפקידו כבכור. כשיעקוב רואה את הזלזול של עשיו וחבריו בבכורה הוא הופך את המכירה ל"דבר רציני" - בתמורה לשבועה ולנזיד העדשים.
10. חלום יעקוב
מקור צג`: מדרש רבה בראשית פרשה סג פסקה ו
ויתרוצצו הבנים בקרבה ר` יוחנן ור"ל ר"י אמר זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה ר"ל אמר זה מתיר ציוויו של זה וזה מתיר ציוויו של זה רבי ברכיה בשם רבי לוי שלא תאמר משיצא ממעי אמו נזדווג לו אלא עד שהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה הה"ד (תהלים נח) זורו רשעים מרחם ויתרוצצו הבנים בקרבה בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת הה"ד (ירמיה א) בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת הה"ד זורו רשעים מרחם...
מקור צד` מדרש תהילים מזמור נח.
שכן הוא אומר, (בראשית כה, כב) ויתרוצצו הבנים בקרבה. שהיה מרצץ עם אחיו במעי אמו.

מקור צה` ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קי
ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיו חולקין בשביל העולם הזה והעולם הבא...
מקור צו` זוהר חלק א דף קלז/ב
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את יהו"ה, לאן אתר אזלת, לבי מדרשא דשם ועבר, ויתרוצצו הבנים בקרבה, דתמן הוה ההוא רשע דעשו, אגח קרבא ביה ביעקב, ויתרוצצו, אתברו, כמה דאמרינן רצץ את מוחו, אתברו דא עם דא ואתפלגו, תא חזי, דא סטרא דרוכב נחש, ודא סטרא דרוכב על כרסיא שלימתא קדישא, בסטרא:
מקור צז` - גור אריה על בראשית - פרק כה פסוק כב
ולפיכך אמרו (ילקו"ש תולדות רמז קי) כי ההתנגדות בבטן אמם קודם מציאותם בעולם הזה - מורה על המריבה בעולם הזה ובעולם הבא. וכאשר היו בבטן אמם, המורה על השיתוף ביניהם שהרי בטן אמם כולל אותם, ואין שתוף ביניהם, לכך היו מתרוצצים, כי עצם מציאות יעקב מצד מציאות מה שיש לו - לא מצד המציאות שיש לו בעולם הזה, רק מצד שם (שיש) מציאות מה - מתנגד לעשו, וכן עצם מציאות עשו, לא מצד המציאות שיש לו בעולם בשלמות, רק במה שיש לו מציאות מה - מתנגד ליעקב, ולפיכך כאשר היו בבטן אמם קודם שלימות המציאות בעולם הזה היו מתרוצצים. ודבר זה - מה שהם מתנגדים מצד מציאות מה - (ו)הוא המריבה בשתי עולמות. שכל התנגדות שיש לשני דברים היינו שכל אחד רוצה לדחות את השני בעבור שהוא מתנגד אל מציאותו, ויעקב ועשו שהיו מתנגדים בבטן אמם טרם יצאו לאויר עולם המציאות - אם כן כל אחד ואחד רוצה שיהיה לו כלל המציאות, שהוא עולם הזה והעולם הבא, וידחה המתנגד לו. הארכנו לבאר זה להראות הפלגת דברי חכמים. ומכל מקום יש לך רמז כי עשו הגיע לחלקו מן המריבה - עולם שיש בו גנאי וחרפה, ולפיכך הוא ראשון לרחם, שהוא יצא ראשונה, ואליו הוא קרוב. ויעקב רחוק ממנו מצד שהוא מסולק מן הטנופת, וקרוב לעולם הנכבד, והוא יצא אחרונה:
מקור צח` תנא דבי אליהו זוטא פרק יט
אמרו רבותינו בעוד כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר יעקב לעשו עשו אחי שני אחים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו העולם הזה והעולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא מתן ולשאת אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אינו כן בכל המדות הללו ואם הוא רצונך טול אתה העוה"ז ואני אטול העוה"ב ומנין שכך הוא שנאמר (בראשית בה) ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי כשם שהיינו אומרים בבטן. באותה שעה נטל עשו בחלקו העוה"ז ויעקב נטל בחלקו העוה"ב וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו שיש ליעקב נשים ובנים ועבדים ושפחות ובהמות וכסף וזהב מיד אמר עשו ליעקב יעקב אחי לא כך אמרת לי שתטול אתה העוה"ב ואני אטול העוה"ז ומנין לך כל העוה"ז נשים ובנים וממון עבדים ושפחות למה אתה משתמש ונהנה מן הדברים שבעוה"ז כמותי ואמר לו יעקב לעשו זה מעט הרכוש שנתן לי הקב"ה להשתמש בו לפי הצורך שלי בעוה"ז שנאמר (שם לג) וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך באותה שעה האמיד עשו בדעתו ואמר ומה העוה"ז שאין ליעקב חלק בו כך נתן לו הקב"ה, העוה"ב שהוא חלקו של יעקב עאכ"ו. באותה שעה אמר לו עשו ליעקב יעקב אחי בוא ונעשה שותפות אני ואתה טול אתה העוה"ז והעוה"ב חצי ואני אטול גם כן העולם הזה והעולם הבא הצי שנאמר (שם) ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ואמר לו יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים ואינם יכולין לעמוד ביסורין של בניך שנאמר (שם) ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדני שעירה. אבל כשהיה בא יעקב לארץ ישראל אמרו רבותינו שהיה יעקב פותח לו לעשו פתח ממקום אחר זה שאמר הכתוב (קהלת ט) גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וכנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יעקב ועמלק שבא מעשו:
מקור צט`. רבינו בחיי על בראשית פרק כה פסוק כב
(כב) ויתרוצצו הבנים בקרבה - ההריון הזה היה מחודש ומשונה משאר הריון הנשים, שאין דרך הנשים להיות התאומים מתרוצצין ומתקוטטין בבטן ואלו היו מתרוצצין בקרבה ומצטערת הרבה, וממה שהיו מתרוצצין ומתגרין בבטן בתחלת היצירה היה זה רמז וסימן למה שעתידין להיות זה כנגד זה שונאים נלחמים, זהו שאמר לה הקב"ה על ידי שם שני גוים בבטנך, פירוש אל תפחדי מזה כי הרצוץ הזה הוא בסבת שני בנים שיש בבטנך שעתידין לצאת מהם שתי אומות זו כנגד זו:
מקור ק`. ספר מסילת ישרים פרק א
יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה` ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד):
העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחלה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א): היום לעשותם ומחר לקבל שכרם:
מסקנת הדברים
לפי מקור צג` נטיית הרשעות של עשיו טבועה בו עוד מרחם אמו. כמו כן נטיית הצדקות של יעקב. לדברי המהר"ל במקור צז` עוד מרגע יצירתם שוררת בין השניים יריבות – דווקא ברחם אימם, במקום שבו הם שותפים - שם מתגלה טיבעם. רק לאחר הלידה, כאשר כל אחד "מוצא" את מקומו הראוי לו בעולם יכולה לשרור בין השניים רגיעה כל שהיא.
ממקורות צד`- צז` עולה שמלחמה זאת, על הדבר המשותף לשניהם, היא עד מוות. כל אחד מנסה להרוג את השני כטבע ההפכים בבריאה.
ממקורות צד`, צח` נלמד שהמלחמה היא על ירושת העולם הזה והעולם הבא. שבשורש יצירתם יש לכל אחד מהם שייכות. יעקוב, למרות שעיקר יצירתו מכוונת לירושת עולם הבא, בכל זאת יש לו שייכות לשלטון ולהקמת ממלכה בעולם הזה וכן עשיו – להיפך.
תיאור עולם הזה ועולם הבא כארמון ומעבר אל תוך הארמון נמצא בדברי הרמח"ל במקור ק`.
בתסכית האודיו
דרך הכתיבה הדרמתית היא להתחיל את העלילה בנקודת זמן הקרובה לרגע המשבר (השיא). לכן, מופיעה ההתרחשות הדרמתית בזמן ההיריון המשונה של רבקה על דרך של חלום. יעקוב נמצא בארמון (עולם הבא) והוא יוצא להילחם בעשיו, רק לאחר שהוא מבין שהמלחמה על הפרוזדור (עולם הזה) - רק היא שתשאיר את הארמון בידיו. למרות שהמלחמה היא בניגוד לאופיו, הוא נאלץ להילחם, זהו ה"אירוע המחולל" את העלילה. על ציר זה של המלחמה בין השניים על ירושת העולמות – מתחוללת ציר העלילה. אך כדרכה של הדרמה הולך הדבר ונחשף רק לקראת סוף מערכה ג` – שם ב"רגע השיא" של התסכית מגלה רבקה ליעקב את האמת. לפני כניסתו של יעקב אל אביו, כדי לקבל את ברכת הארץ – ברכות "העולם הזה", היא אומרת לו את שידעה כל הזמן: "אחיך התאום הוא שמנסה להורגך".

הוסף לסל סל קניות

סטודיו צינור